קשיח. פציח. שביר. קשיח.

תרשה לי לחלוק עליך.

לחלום,
זה ככ לא חפיף.

לחלום זה מדרון חלקלק
לחלום זה הכי 'עם האוכל יבוא התיאבון' לעוד חלום ואז עוד חלום ואז עוד חלום אחד קטן והנה אני אהיה לכודה בתוך סבך של חלומות שלעולם לא יתממשו ולא אוכל לראות דרכם את העולם שכן יש לי.

אתה שם גבולות במילים, ברגשות, כדי לא להחליק במורד.
אני, בחלומות.

חלומות הלולי ואלמלא הם סתם מרגיזים כאלה. כלום לא יצא מהם. כוסאמשלהם.  מלבד כאב לב ואבנים בכליות. בוא נחיה את מה שכן יש לנו.
למשל את הרגע הזה. זה, זה שהיה היום. בוא נעמיק לתוכו עוד.  לתוך הרגעים שיש לנו ולמה שעובר בתוכנו כשאנחנו בתוכם. 
את זה יש לנו מאוד מאוד.

חי

ובועט

ופועם

בראש ובלב ובבטן ובין הרגליים.

* והכי נוראיים הם החלומות הירוקים. אלה עם השדות והעמקים. 

** צחקת עלי היום שדרופ יש רק בסקי ובאופניים אז בטח יצחיק אותך ממש ממש לדעת שאחרי השיחה האחרונה שלנו היום, יקרת הערך הזו, התכבדתי פה באיזה דרופון קטן.
זה היה קצת כמו לצאת, בבת אחת, ממקום קרוב ועוטף וחם ככ, אל האויר הקר.
נגיד, השתנקות קלה.

נגיד, אם הייתי צעירה באיזה 40 שנה, הייתי נתלית לך על החולצה (שיט, יש מצב שפעם כן עשיתי את זה איתך) ומייללת שלא תלך  וכמה שהתאפקתי לא ונשארתי עם הקול שלך באוזניים מתאר לי אותי ככה שכאבה לי הלסת מרוב הידוק והעיניים מרוב שלחץ לי מאחוריהן ועם הצורך הבלתי יתואר להצטנף קטן קטן בתוך כף היד שלך. ועם דרופ.

*** מבטיחה להתגעגע יפה.