חֹשֶׁךְ וְאוֹר / נעם חורב
כְּשֶׁהָיִינוּ קטנִים, פָּחַדְנוּ מֵהַחֹשֶׁךְ.
הוּא טָמַן בְּחֻבּוֹ שֵׁדִים, רוּחוֹת, מְכַשְּׁפוֹת וְסִכּוּי לֹא רַע לִדְרֹך עַל קֻבִּיַּת לַגֵּו שֶׁהִשְׁאַרְנוּ זְרוּקָה עַל שֶׁטִּיחַ יַלְדוּתֵנוּ.
בִּקַּשְׁנוּ שֶׁיַּשְׁאִירוּ לָנוּ אוֹר בִּקְצֵה הַמִּסְדְּרוֹן, שֶׁנּוּכַל לִרְאוֹת בָּרוּר, וְלִהְיוֹת מוּכָנִים לְכָל מִפְלֶצֶת תְּלָת-רָאשִׁית שֶׁלֹּא תָּבוֹא.
זֶה אַבְּסוּרְד, כִּי כְּכָל שֶׁאֲנַחְנוּ מִתְבַּגְּרִים – אֲנַחְנוּ מַתְחִילִים לֶאֱהֹב אֶת הַחֹשֶׁךְ, וְלַפַּחַד מֵהָאוֹר.
אֲנַחְנוּ מַעֲדִיפִים לֹא לראות.
הַחֹשֶׁךְ הוֹפֵךְ לָרֶשֶׁת הַבִּטָּחוֹן שֶׁלָּנוּ, לַשִּׁרְיוֹן הַבִּלְתִּי מנוצח שֶׁלָּנוּ, לַדֶּרֶךְ הַמֻּשְׁלֶמֶת שֶׁלָּנוּ לְהוֹרִיד אֶת הַמֶּתֶג עַל כֹּל מָה שֶׁאֲנַחְנוּ לֹא רוֹצִים להתעמת אִתּוֹ.
אָז אֲנַחְנוּ מִצְּלִילִים זִכְרוֹנוֹת טראומתיים, צַלָּקוֹת יְשֵׁנוֹת, אֲהָבוֹת נכזבות.פָּשׁוּט סוֹגְרִים אוֹתָם בְּקֻפְסָה אֲטוּמָה, מַעֲלִים לבוידעם וְשׁוֹלְחִים לָאֲפֵלָה.
אֲנַחְנוּ עוֹצְמִים אֶת עֵינֵינוּ כַּדִי לֹא לְהִתְמוֹדֵד.
לֹא לְהִתְמוֹדֵד עִם כֹּל מָה שֶׁאֲנַחְנוּ כָּל כָּךְ שׂוֹנְאִים בְּעַצְמֵנוּ. עִם חֹסֶר הַבִּטָּחוֹן שֶׁלָּנוּ. עִם הַכִּשְׁלוֹנוֹת וְהַטָּעֻיּוֹת שֶׁלָּנוּ. הַחֹשֶׁךְ הוֹפֵךְ לָנוּ לְמִקְלָט נִצְחִי שָׁבוּ אֲנַחְנוּ מאפסנים אֶת כֹּל מָה שֶׁמַּפְחִיד אוֹתָנוּ.
אֲנַחְנוּ מְכַסִּים אֶת הַפָּנִים בְּמִשְׁקְפֵי שֶׁמֶשׁ כְּדֵי לֹא לִרְאוֹת, וָלֹא לְהֵרָאוֹת.
אֲנַחְנוּ עוֹשִׂים אָהֲבָה רַק מָתַחְתָּ לשמיכותיו הַכְּבֵדוּת שֶׁל הַצֵּל.
אֲנַחְנוּ עוֹצְמִים עֵינַיִם בְּחָזְקָהּ כְּשֶׁאֲנַחְנוּ פּוֹלְטִים וִדּוּי.
אֲנַחְנוּ מְבִינִים לְאַט לְאַט כַּמָּה זֶה קָשֶׁה לִהְיוֹת חָשׂוּף לָאוֹר הַמְּעַוֵּר, לְהִסְתַּכֵּל יָשָׁר בְּעֵינַיִם, לַעֲשׂוֹת אָהֲבָה עִם אוֹר דָּלוּק, וּלְהִתְמוֹדֵד עִם כֹּל מָה שֶׁהַחֹשֶׁךְ מְטַשְׁטֵשׁ בְּכִשָּׁרוֹן רַב.
וְאָז, אִם יֵשׁ לָנוּ מַזָּל וְסַבְלָנוּת, מַגִּיעַ רֶגַע בַּחַיִּים שָׁבוּ אֲנַחְנוּ מַתְחִילִים לְהִתְרַגֵּל לָאוֹר. הָעֵינַיִם כְּבָר לֹא מִתְכַּוְּצוֹת אַל מוּל הַשֶּׁמֶשׁ. אֲנַחְנוּ מְעִזִּים לְהִסְתַּכֵּל עַל עַצְמֵנוּ בָּעֵינַיִם פקוחות – עִם כֹּל הַצַּלָּקוֹת, וְהַשְּׂרִיטוֹת, וְהַשִּׁגְּעוֹנוֹת, ועודפי הַשֻּׁמָּן, ועודפי הַכְּאֵב שֶׁאֲנַחְנוּ סוֹחֲבִים עָלֵינוּ.
לְאַט לְאַט, אֲנַחְנוּ מְסֻגָּלִים להישיר מַבָּט לֶעָבָר עַצְמֵנוּ, וְיוֹתֵר מִזֶּה, נוֹתְנִים גַּם לַאֲחֵרִים לִרְאוֹת אוֹתָנוּ בְּאוֹר, כָּכָה, בְּלִי לְהַכְנִיס אֶת הַבֶּטֶן, כְּמוֹ שֶׁאֲנַחְנוּ.
זֶה רֶגַע קָשֶׁה. זֶה רֶגַע מַדְהִים. זֶה רֶגַע שֶׁשווה אֵת כָּל הַדְּמָעוֹת שֶׁהוֹרַדְנוּ בִּגְלַל הָאוֹר הַמְּסַנְוֵר.
כְּשֶׁהייְנוּ יְלָדִים, פַּחדֵנוּ מֵהַחֹשֶׁךְ. אַף אֶחָד לֹא סִפֵּר לָנוּ שֶׁהַפַּחַד הָאמיִתִּי מַתְחִיל - דַּוְקָא כְּשֶׁהָאוֹר נִדְלָק.
