היי שכנים יקרים,
זוכרים איך בשנה שעברה היה יום אחד שבו חדר הפחים של הבניין שלנו נראה כמו אחרי הוריקן? שקיות זבל פתוחות ומפוזרות לכל עבר, סירחון מחניק, וחוסר אכפתיות של כולנו (כולל שלי) כלפי המצב ותחושת רחמים מתפתחת כלפיי עובדי הסניטריה העירוניים והמנקות שהוועד שכר ושיגיעו רק בעוד כמה ימים?
אז בין כל הלכלוך אי היה אפשר להתעלם מהפליירים וכרטיסי הביקור של חנות הסקס שקניתם בה אלוהים יודע מה. אלוהים ואלכסיי. נראה שרוקנתם לו את המגירה של הכרטיסי ביקור! המראה של הכרטיסים הלבנים ורדרדים על רקע השקיות השחורות בכל פינה צרוב בזכרוני. נשארתי בחדר הפחים לספוג את הסוראליזם והסרנדיפיות שבגילוי כי יש לי אתכם כשכנים החולקים את אותה אהבה. קראתי כל קלף מלוכלכך והטקסט העלה בראשי מחשבות מלוכלכות. באמתלה של שיתוף וקיטור הוצאתי את הטלפון כדי "שאוכל לצלם ולשלוח בקבוצת הווצאפ של הבניין" -שיקרתי לעצמי. הייתי מת לגלות מי אתם ומה דרש כל כך הרבה ריפוד במה שאני חושד שהיה בחבילה שהגיעה במשלוח אשר הכילה מוצרים רגישים רבים. הייתי מת שנהיה חברים ושנפתח את המאנץ' הקטן בארץ. יצר המציצנות למיטתכם עלה וגבר עד שהמציאות טפחה על פניי ויצאתי את החדר לצנן את המחשבות.
עד היום סיפרתי את הסיפור הנ"ל במגוון פורומים שונים. התגובות לא הובילו אותי לפתח דלתתכם על אף שבחדר הפחים יש מצלמה. את מפירי הסדר מפזרי האשפה היה ניתן לאתר בקלות וכך גם אתכם אך פרטיותכם חשובה לי. זו הסיבה שאת אותה תמונה יקרה השמדתי מבלי לשתף. אין הוכחות פיזיות למה שקרה באותו יום מעבר לאלקטרונים המאחסנים את הטקסט הזה כאן. מה שהתגובות כן לימדו אותי זה שמשלוחים רבים כאלו כן מגיעים לאיזורינו השקט. אולי זה כי עברתי לכאן רק לפני כמה שנים, ממש בסמוך לפתיחת הפרופיל, אבל מבחינתי זה פתח לי את העיניים עוד יותר לשכונה ולשכנים שלי. נעשיתי חייכן יותר.
השבוע גיליתי משהו חדש-ישן נוסף! מסתבר שהרחוב שלנו צמוד לרחוב שהיה השראה לאחד השירים האהובים עלי ביותר בכל הזמנים. 20 ריחות של דורי בן זאב. כמה אהבה יש לנו בחיים שזה משגע, ואת זה אני שמח לספר מעכשיו שכולם יידעו. אם כן ניפגש בכל זאת מתישהו בכובע ונוצה לצד הכביש בדרך לאחת מהמסיבות והאירועים אולי, דעו לכם שזה באמת ירגיש לי כמו זכייה בפיס.
בברכה, גבעות מקומה חמש. 🍉