צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

נעורי הגבעות

בלוג ראשון אי פעם. בתכנית האמנותית:
◄ מחוות למקומות והאנשים שבזכותם BDSM כל כך יפה.
◄ חוויות אישיות מפורטות במידת האפשר.
◄ אינטרקציה עם הגולשים! תגובות יתקבלו בברכה תמיד.

לעוד תוכן ומידע כללי עלי בקרו בפרופיל, בפורום, ובגלריות.
לפני 11 חודשים. 22 במאי 2023 בשעה 8:54

קישור ל- חלק 1, חלק 2

[חלק 3]  מעברים

המתנדב משאיר אותנו לבד. את משחררת אותי להפסקה אחרי שמיצית הגשמת חלומות של נשלטים, ושולחת אותי ללכת להשיג לך אל-בד מהמארגנים לקראת החלק בסשן שאת רוצה לעצמך. השעווה החמה שתטפטף על הגוף וההצלפות שתורדנה אותה. בחזרה בלבוש מינימלי אני תופס מעט צלם אנוש והולך לכניסה שם נמצא האל-בד. כמעט מפספס מדרגה ומתרסק על הרצפה כשעולה על הבמה העולה מחוץ לרחבת הריקודים. השוק מחזיר אותי למודעות יותר גבוהה. רק שלא נסיים את הערב מוקדם באיזו התרסקות מטומטמת ומיותרת. תופעת הלוואי היא שאני מודע פתאום לכמות הציורים שאני מוליך לפניי. כשאני מדבר עם הדי-אמית ומבקש את עזרתה כי כמו שאני כרגע אני לא יכול לצאת החוצה. כשאני עומד וממתין וכל מי שעובר בדלת עובר גם לידי ורואה את היצירות. ממש בכניסה, מתחת לפנס קטן, עומד לבד נשלט מכופף קדימה ונשען על מעקה בטיחות. כל הגב שלו ציור אחד גדול של פרח מרשים באדום-ולבן של צבעי מים או אודם של השולטת שלו, לא באמת יודע. הוא לא שם לב אליי. משמח שאני לא לבד.

אני חוזר לרחבה אל מול הצלב ופורס את הבד על הרצפה. את מכריחה אותי לפרוס אותו מחדש בצורה שלא תסכן החלקה של אחרים ושלנו. תשומת הלב שלך לפרטים האלו תמיד מרשימה אותי. אני תומד לומד ממך עוד דברים. הפעם אני מתפשט מיד עם הגעת הפקודה, והפעם את מחברת אותי לצלב עם הגב אלייך ולרחבה. השעווה חמה והאש קרוב לרגליים יוצרת הילה אדומה-צהובה שמתחזקת ונחלשת בכל פעם שאת מחליפה בין הנרות בידיים. מישהי מתיישבת על הבמה הגבוהה מולי, עם הגב אליי. אני משתדל לא לתת לה להסיח את דעתי, וממשיך להגיש לך ישבן וגב וכתפיים. מוריד יותר את המבט כלפי מטה. לא מצליח לראות בחושך כלום ממה שכתבת עליי קודם.

כשהגוף צבוע מספיק את מכבה את הנרות ואוספת את כלי המשחית. אחד אחד עם השוטים, הספנקרים, הקיינים, את צובעת אותי מחדש מכל הכיוונים ובכל הגבהים. הסשן הזה ארוך. רועש. המוזיקה משוגעת עם איזו גיטרה חשמלית שלא נשמעת כמו אף שיר שאני מכיר או סט מסודר של דיג'יי*. היא מייללת וזועקת ואני גם! לא רק בכלים, את שורטת אותי עם הידיים. בתנועות ארוכות מלמעלה בכתפיים ועד הגב התחתון. אני נעשה רגיש ומתקפל כמעט לשניים, רועד מצמרמורת ומכאב. אני יכול לספוג מכות ומלקות כמו גיבור, אבל הידיים שלך עושות אותי פחדן וקטן ומטורף עלייך. הזאתי שהתיישבה מולי עדיין שם. עכשיו כבר קשה לי לחנוק לעצמי את הקול ואני מוציא אנחות כאב במכות יעילות במיוחד. היא אפילו מסתובבת פעם-פעמיים ואני לא מסוגל להסתכל בה. ישר מוריד מבט ועוצם עיניים. עכשיו אני לא אתן לאף אחת אחרת להיכנס ביני לבינך. אני מרגיש אלייך משיכה חזקה וקדמונית. תוהה מתי ואם תגיע לה בעיטה מהסוג שאת אוהבת ישר בין הרגליים. למקרה שכן, אני פותח את הרגליים רחב ומוציא עוד יותר את הישבן. אל תעצרי. אל תעצרי לרגע.

👨‍🎤⚡🎸🤘

▲▼▲▼▲

*רק אחרי הסשן גיליתי שהיה גיטריסט בשר ודם שניגן יחד עם הדיג'יי ושהסתובב ברחבה המרכזית. ניגון גס, מחשמל, ואני אוהב גם לחשוב ששואב השראה מכל הזוגות המסשנים מסביבו.


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י