ההתחלה- כאן
המאורע הראשי של הלילה עומד להתחיל. אני פוסע בחדר בזמן שליידי מקלידה את ההוראות הבאות. פוסע בכוונה צעד אחד בכל פעם- אחרת השרשרת הכבדה שתלוייה מפטמותיי נעה קצת יותר מדי, מחליקה מאחוריי צווארי ומושכת אותן למעלה. הפלאג שבתוכי תופס זוויות אלכסוניות אבל לא מצליח להסתובב בגלל המוט המייצב הבולט מחוץ לחור ונשען לאורך החריץ. מבפנים ומבחוץ הוא מורגש היטב בכל החושים האפשריים- ריח הקונדום וחומר הסיכה שעליו ועל ידיי, צליל רשרוש המנעול המשאיר אותו פתוח רחב בתוכי, איך הוא מציץ בין הרגליים ונתפס במראה הגדולה שמורכבת לי על ארון הבגדים מהרצפה ועד התקרה. והמרגש...
זהו זמן שבו הלב מגביר את פעימותיו. האפליקציה דרכה אני מתקשר עם ליידי מדי פעם מבציעה בסטטוס- ליידי רושמת משהו. שקט. רושמת שוב... רמות כאלה של התמכרות למסך תראו רק אצל מהמרים במכונות מזל כשהגלגל האחרון מתחיל להאט ורומז על פרס גדול. מה צופנת המכונה הפעם? בערמת הציוד שהכנתי עבור ליידי ישנה תפזורת חבלים צבעוניים ומג'יק וונד. היות והיא כבר הכריזה שההכנות הסתיימו יש רק אופציה אחת רלוונטית- השרביט, אבל איני יודע זאת בוודאות ובפועל עד לסיום הסשן לא נגענו בחבלים בכלל- או משכחה או מתכנית מגירה לפעם אחרת.
ההודעה עולה, ואני נדרש לשבת על המיטה, להפעיל את הוונד במהירות נמוכה ולהצמיד אותו לכלובון המתכת המורכב עליי. הפעלתי יוטיוב ברקע בשביל למסך את הרעש מעט, והתחלתי. כשעבר מעט זמן שלחתי תמונה ראשונה ותיארתי איך זה מרגיש- אלמלא הסחת הדעת של הכתיבה ביד אחת בסלולר כנראה שלא הייתי מבדיל בין המהירות הנמוכה ביותר לגבוהה ביותר שהוונד פועל בה. פעם ראשונה שאני מפעיל אותו כנגד כלוב זה, והוא מאפשר הרבה יותר מגע עם האיבר מהאחרים. זו דווקא הפרעה. ההוראה הייתה להצמיד את השרביט לכלובון- לא לזין המתפנח בתוכו במטרה לגעת עוד קצת בראש הפלסטיק הרוטט על ידו.
העברת השרביט מיד ימין הפנוייה לשמאל הנעולה לשרשרת המצבטים גורמת לאחד מהם להיקרע מעל החזה ולהיתלות בין שמיים לארץ. אז יד שמאל אוחזת בשרביט צמוד לכלובון וימין תולה את המצבט הסורר חזרה על הפטמה. טוב שימין הדומיננטית נשארה פנוייה למטלות המדויקות האלה. בלי קשר לשלב זה בסיפור רציתי לשתף שאני תמיד משתמש ביד שמאל בשביל לאונן- הגסות של התנועה ביד החלשה היא חוויה אחרת לחלוטין. אם אדרש כמו בפעם הקודמת לענג את עצמי תהיה לי הזדמנות נדירה לחוות זאת אחרת מההרגל. הכאב המפמפם בחזה נותן מעט מנוח לכלוב בזמן שהתחושה חזרה ושוב נמחצה החוצה מהפטמה. אני מדווח לליידי על המקרה והיא מוודאת שהכול מונח במקומו.
בדקות הקרובות אני ממשיך לתאר איך אני מעביר את השרביט מסביב לכל פיסת מתכת חשופה, איך כאשר אני מצמיד אותו לחלק התחתון של הכלובון הביצים קופצות מצד לצד בתוך השק הנפוח ומאותתות שהן מתות על זה ושלא כדאי לי להפסיק. איך כוכבי הלכת מתיישרים פתאום, הרעידות מורגשות בבת אחת בכל האגן כולו, וגל של עונג שוטף אותי כולי. אני מתחיל להגביר את קצב ההודעות. במיוחד כאשר תוקף אותי כל גל עונג. אני מאריך את ההברווווות בשידור חי כשזה קורה ממש כך. מוותר על תיקון שגיאות כתיב קליל ומוריד את רמת התחביר למשפטים קצרים מאוד. מזל שיש אתגר בלהקליד ביד אחת ללא תמיכה של השנייה בזמן שהטלפון מחליק על המזרון. זה נותן לי להאריך במידה לא מבוטלת את ההתמודדות עם הסיטואציה.
ההודעה הבאה של ליידי מציבה בפניי עובדה- אם אתלוש באלימות את המצבטים מהפטמות היא תאפשר לי להסיר את הכלובון ולגמור. יכול להיות שנמאס לה מהתרחיש? כמה כבר אפשר לפתח את המצב הלאה... קראתי יותר מדי טורים של פקד נוח קולומבוס בשביל להניח את הדעת שהדברים נראים כפי שהם. בוא ננסה משהו..
▲▼▲▼▲▼▲▼▲
ואולי תזכו ב...נשלט!
אחרי שפרסמתי בפורום הציוד והשימוש בו הודעה שזכתה למעל מאתיים צפיות ותגובות מפרגנות נכון לכתיבת פוסט זה, יותר מסך כל הצפיות בבלוג אי פעם, הבנתי שחלק גדול מהצופים פשוט כנראה לא שם לב להצעה בסופו. אז הנה הזדמנות נוספת- שתלתי בפוסטים קודמים שלושה קישורים לטופס אותו תוכלו למלא בכל בקשה שיש לכם עבורי ואשלח לכם תמונה שהוכיחה שביצעתי אותה. השלושה הראשונים שיתפסו אותם ייזכו שאהיה נשלט שלהם לפעם אחת (כל עוד הכול בגבולות הרשומים בתחתית הטופס וההיגיון). ליידי גם תחפש אותם כנראה, אז הנה לכם מרוץ!