נעורי הגבעות

סשנים קודמים: ראשון, שני, רביעי, חמישי, ש"ב, שישי.

לא עבר הרבה זמן מאז הסשן הקודם. תוך שבוע חזרתי להיות נעול בכלובון הצניעות שלי, הפעם תחת חסותו של אדון אקראי מהרשת שהיה בטיול עסקים והחליט להשתעשע במשחקי קשירה בסוף כל יום עבודה. אני קיבלתי לתיבת ההודעות הוראות, והוא קיבל את הביצוע. אלו היו ברמת מורכבות לא פשוטה, דרשו חיקוי של תמונות מהרשת ואלתור לתחלופות כשלא יכולתי להעתיק במדויק. אלו כללו תנוחות לא פשוטות להקמה שלא לדבר על צילום עצמי. ואלו היו החימום המושלם בשביל הפגישה הבאה שלי עם ליידי. לאדון לא היה בכלל חשק לאקטים מיניים, רק קשירות. לעומתו אני רק התחרמנתי יותר ויותר ככל שעברו הימים, וכשבין לבין הגיעו עוד צעצועים שהזמנתי בדואר, התחושה רק התגברה. אחד מהם הוא גיבור הסיפור בעצם. נעול כמעט שבוע, הגיע היום המיוחל.

אחרי ששיתפתי את ליידי במעללי, הודעתי לה בשמחה על הגעתו של הדילדו החדש והארוך במיוחד לעומת הקודמים. 10.2 אינץ', כמעט כפול מכל הצעצועים שיש לי, וארוך לאין שיעור מהשמוק המצומק שלי בתוך הכלוב. שמשתי לב שבמרבית המשימות אני מוצא את עצמי רוכב על דילדואים אז הדבר ההגיוני והנכון לעשות היה לקנות אחד מספיק ארוך שיוכל לחדור אותי בנוחות גם כשאני יושב על הרגליים מקופלות. טקס חנוכת הבית נפתח במציצה שייעודה היה לראות כמה מתוך המפלצת יכול להיכנס לגרון. בהוראתה של ליידי הצבתי אותו על השולחן והכנסתי אותו לפי. בהתחלה הרטבתי את הראש של הצעצוע והרגעתי את הנפש, התחלתי לרדת לאט, מכניס יותר ויותר ממנו לחלל הפה, עדיין משועשע מהנפח שהוא תופס בחלל הפה ובפתח הגרון. זהו לא דילדו למתחילים, הוא עשוי מחומר שלא נדחס בקלות ולכן גם לא מתאים את עצמו לחללים אליהם הוא נדחף. זה הם שצריכים להשתנות. בסופו של דבר ירדתי עמוק ככל שהרגשתי נוח, וכחצי ממנו נשאר בחוץ. הייתי חייב לעצור כשהרגשתי את הבטן מתהפכת ואת הגרון החבוט צורחים להקלה. גרון עמוק זה סקסי, אבל איני מרגיש אותו הדבר לגבי קיא.

אחרי הסיפתח הזה הלו"ז השתנה חזרה למסלול המתוכנן של ליידי. כאילו בשידור חוזר היא ביקשה שאכין את עצמי בדיוק כמו שעשיתי בשיעורי הבית שנתנה מבחינת הביגוד מתחת לחגורה- גרבי לייטקס שחורות, גרביוני לייטקס ורודים ותחתוני לייטקס שחורים. כהערת שוליים גם הטישירט מראה-רטוב נכנס לרשימה. אין לנו הרבה הזדמנויות גם בסשנים לערב את הגרדרובה הזו כי היא דורשת תחזוקה וניקיון שיותר קשה להצניע משאר דיירי הבית. היום היה לנו זמן, וליידי ידעה זאת. ביקשתי ממנה רשות להשאיר את הרוכסן בתחתונים פתוח ואת החבילה בחוץ, גם ככה אין לי לאן לגדול, אבל הלחץ עם הרוכסן סגור היה פשוט לא נוח. אחרי שהצטלמתי יושב על כיסא המחשב שלי, רגליים מורמות למיטה וממוקמות היישר אל מול המצלמה בתנוחה שמפגינה את הסיפוק הרב שחשתי כבר באותו רגע, המתנתי להוראה הבאה.

זו היתה בצורה של שאלה. האם הרוכסן של התחתון מגיע גם מאחורה? התשובה היא לא. חלק מהתכנית של ליידי ירדה לטימיון ואני רק יכול לנחש מה היא תכננה לעשות עם בגד שכזה. אני אצטרך לקנות אחד¹. משם היא כתבה לי שהיא רוצה לראות אותי קודם קושר את הברכיים אחת לשנייה, ואז שם את אזיקי העור שלי על הידיים והרגליים, בסדר הזה. הוצאתי את החבלים ובחרתי חבל כותנה אדום שאותו ליפפתי מעל הברכיים כמה פעמים ובשאריתו העברתי בין הברכיים וסביב החבלים בשביל למתוח אותו חזק. בסוף קשרתי קשר אבטחה פשוט מקדימה שאוכל לפתוח אותו בקלות. הליכה כבר לא הייתה אופציה, מעתה רק דידוי. לשים את האזיקים על הידיים היה דבר של מה בכך, אבל עם הברכיים כמו שהן הגישה לכפות הרגליים פתאום לא הייתה טריויאלית.

פה קלקלתי לעצמי את הערב. אני חושב שאולי בגלל טבעות הקשירה שעל האזיקים נוצרו כתמים על הגרביונים. ידעתי שצריך להיזהר מלייטקס בהיר ומתכות מסוימות אבל לא ניחשתי שכל כך מהר. מהר מאוד התגברתי על זה. ליידי שלחה לי מילות עידוד כששמעה על כך והגעתי למסקנה שכל עוד הן לא קרועות לחלוטין אז הכתמים האלה מבטאים יותר אופי, ולהבא אני אזהר יותר. המשימה נותרה בעינה, לאזוק את הרגליים. בסוף הצלחתי אחרי שנשכבתי על המיטה, קיפלתי את הרגליים למעלה, ושלחתי ידיים באלכסון כזה מוזר שאי אפשר לתאר אלא כמגוחך. התמונה יצאה טוב, וגם הבאה שלקחתי אחרי שהצלחתי סוף סוף. תפסתי את החבל בברכיים, הרמתי את הרגליים לאוויר והחזקתי אותן שם בזמן שאני מצלם איך זה נראה מנקודת מבטי. ליידי כמעט סיימה עם ההכנות, עכשיו הכיף הולך להתחיל.

המשך כאן.

1. ליידי אינה שולטת פיננסית, אינה דורשת מתנות או ציוד לפני שאשרת אותה. גם אני איני נשלט פיננסי, זה פשוט לא הקטע שלי. משפט זה מבטא את מה שעבר לי בראש באותו זמן. גם ככה רציתי מכנסיים קינקיים, אז המחשבה על כאלו עם רוכסן מאחורה היו ערך מוסף להתחשב בו כשאני מחפש לקנות.