סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

נעורי הגבעות

בלוג ראשון אי פעם. בתכנית האמנותית:
◄ מחוות למקומות והאנשים שבזכותם BDSM כל כך יפה.
◄ חוויות אישיות מפורטות במידת האפשר.
◄ אינטרקציה עם הגולשים! תגובות יתקבלו בברכה תמיד.

לעוד תוכן ומידע כללי עלי בקרו בפרופיל, בפורום, ובגלריות.
לפני 6 שנים. 27 ביולי 2018 בשעה 20:16

קישור לחלקים קודמים: הקדמה, ראשון.

 

לפני שליידי אישרה למשוך את החרוזים החוצה, היא ציוותה עלי לחזור לתנוחה המקורית ממנה הכנסתי אותם פנימה. על הברכיים והמרפקים, היא נתנה את ההוראה למשוך את הטבעת לאט עד שכל החרוזים ייצאו החוצה. התחושה היא כאילו שמזיינים אותך מבפנים כלפי חוץ, עם כל חרוז השריר נמתח ומתכווץ ונמשך החוצה בעצמו. בשביל צעצוע לא ארוך במיוחד, לקחתי את ההוראה למשוך אותו לאט ברצינות וככה נותרתי על הברכיים במשך דקות ארוכות, מפעיל משיכה מתונה ומתמשכת.

ליידי היתה מרוצה, ונתנה הוראה להכניס את כולם פנימה מחדש, עדיין בקצב איטי. עוד דקות על הברכיים, מודה לליידי שהפעם זה בלי שטיח הענישה ושהיא נתנה לי רשות למרוח חומר סיכה מחדש בין לבין. הכלובון התמלא ממש. הביצים רבו עם הטבעת שסגרה ולחצה עליהם, וכל החבילה מזדקרת מהגוף כמו פרי שמוכן לקטיף. החרוזים הראשונים נכנסו ללא התנגדות, האחרונים הגדולים והמשומנים קפצו מדי פעם החוצה כששחררתי את היד לשפר אחיזה. בסוף גם הגדול ביותר עשה דרכו פנימה ונשארה רק טבעת המשיכה לנשום את אוויר העולם.

כשהסרטון הגיע לליידי היא ביקשה שאכין בינתיים את גאג הביט החדש ואת הדילדו הגדול, ושלמען יצר הסקרנות שלה אצלם שוב את עצמי לוקח אותו עמוק לתוך הגרון. שמתי אותו על הרצפה, ברקע נראה השטיח שעליו רכנתי קודם ושנשאר במקומו מאז, צבעוני שמח ומאיים. זו לא הייתה מציצה משולהבת והצלחתי לקבל חצי מהדילדו פנימה. סקרנות עאלק, אבל זה הספיק בשביל לחרמן את ליידי ולהפחיד אותי במקביל. אובדן הנשימה, הגודל ותחושת המילוי בתוך הפה ובפתח הגרון עדיין היו חדשים עבורי עם הצעצוע הזה. ליידי שיתפה שגם היא יודעת מה ההרגשה, רק שאצלה היה מדובר בזין אמיתי ולא בצעצוע, מסכנה 😒...

היא רצתה שנחזור להתמקד בדברים הסקסיים, קרי אני. הגאג נכנס לפה, נשכתי את המקל שצופה ברצועת בד דמוי עור וחיזקתי את הרצועה מאחורי הצוואר. הפה נשאר מעט פעור, ובאותו זמן הרטיבות שנזלה מקצהו של הכלובון ניגרה על גבי הדילדו, מרמזת על השימוש הקרב ובא שלו. היה רק צריך לפנות בשבילו את השטח, וליידי נתנה את ההוראה לחזור שוב לתנוחה ולמשוך החוצה את החרוזים כאילו אני קורע אותם מתוכי. בצליל 'פופ' ועם אנחה שלא הצלחתי להחזיק המנהרה שלי נפתחה לתנועה, והנוסע הראשון כבר עמד ברמזור להיכנס.

 

המשך כנראה אף פעם.


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י