לפני שלוש שנים בערך הייתי משחק בדס"מ ברשת. מקבל משימות אמת או חובה מזרים וזרות כמה פעמים בשבוע. בין כל המוץ (תתפשט, תדחוף דברים לתחת, תשלם לי X) היתה אחת...מיוחדת. פרופיל מוכר למדי. למעשה אחד מהכי מזוהים באתר. היא חילקה קרוב ל-6000 מטלות אם זכרוני אינו מטעני. ללא משוא פנים למגדר, לגיל, ולגזע של הנשלטים/ות. העיקר בשבילה היה מידת ההשקעה. היא דאגה לציין שכדאי שהוכחת הביצוע תהיה איכותית לא פחות מאיך שהיא בחרה לתת ולנסח מטלות.
כמה דוגמאות:
"אחת החביבות עליי.
תצטרך דילדו עם בסיס יניקה. זחל מתחת לשולחן האוכל או הסלון בביתך. חבר את הדילדו לתחתית השולחן כך שלא ייפול. הפעל מטרונום על 50 פעימות לדקה, התפשט מתחת לשולחן ובמשך שעה תמימה נסה לעמוד/לכרוע מתחת לשולחן בזמן שאתה מזיין לעצמך את הכוס. שלח לי תמונה מקדימה או מהפרופיל בתום השעה.
אני אוהבת את המשימה הזו בין אם היא אונליין או במציאות. בימי החופש שלי כשהחנות שבבעלותי סגורה, אני מפנקת את עצמי בארוחת בוקר גדולה וארוכה. עוד יותר מפנקת כשיש סאב מחונך/ת מתחת לשולחן שלי. ההבדל היחיד הוא שאני לא משתמשת במטרונום. הוא משגע אותי. במקום אני מכינה כוס קפה ומניחה אותה על מטלית לבנה. המטרה של הסאב שלי היא לזיין את עצמו/ה מספיק חזק בשביל שיישפך חלק מהקפה שמזגתי להם.
אם אתה נשוי ושניכם קינקיים תוכל לתבל את הסצנה בליקוק כפות הרגליים של בן/בת הזוג בזמן שאתה עושה את המיטב."
סיפור אישי שמכניס אותך לעולמה הפרטי של שולטת זרה. רגש בכתיבה. תנוחה לא קונבנציונלית. אתגר של ממש.
"תכין מגבת, כיסוי עיניים, מקל-נוצות לניקוי אבק, מאוורר, וסוג כלשהו של אמצעי ריתוק (חבלים/אזיקים).
התקן את המקל כך שייתלה מהתקרה ולא ייפול. מקם את עצמך כך שהנוצות ייגעו באיברי מינך אך עדיין יוכלו לנוע בחופשיות. מקם את המאוורר והפעל אותו כך שהרוח שהוא מפיק תזיז את הנוצות בצורה צפוייה ומבוקרת. אבטח את עצמך למיטה/רצפה/ספה והרכב את כיסוי העיניים. בתום שלוש שעות, צלם את עצמך בתנוחה מתחת למקל, ושלח אותה יחד עם דו"ח מפורט על התחושות."
משימה ארוכה למדי. הרבה מקום לפרשנות בשלבי הביצוע. דורשת יכולת ביום וכתיבה. דרשה במידה מסוימת שגם אצא ואקנה מאוורר שולחני קטן במיוחד למשימה הזו. עד היום אני משתמש בו כשהמעלות עולות. למעשה הוא דולק ממש עכשיו. מקל הנוצות לעומת זאת הוטמן בבוידעם.
אחרי שש או שבע מטלות ההודעות על קבלת משימה ממנה לוו עם קדימון אישי. ניכר שהרשמתי אותה. היא אפילו אמרה שאולי היא תתחיל לכתוב מטלות חדשות במיוחד בשבילי. לא היו לי אשליות שעם רפרטואר כמו שלה אני מקבל מטלות שנכתבו ונשלחו בעבר לעשרות סאבים, אם לא מאות. לא הפריע לי כי הביצוע הוא תמיד ייחודי לכל אדם, והצלחתי למשוך את תשומת ליבה.
עד שיום אחד:
"סע להרים/ליער או לכל מקום שומם אחר. תתפשט וצבע את כל גופך בצבע גוף. קשור את עצמך לנקודה מסוימת כך שתוכל להרים רגל אחת לאוויר ולהחזיק אותה לבד מבלי להיעזר בתמיכה חיצונית למשך חמש עשרה דקות. אם יהיו אלמנטים של מים בתמונה שתשלח תקבל נקודות בונוס."
בזמנו זו היתה משימה בלתי אפשרית. בלי ניסיון בקשירת חבלים. באמצע קיץ דומה לזה שבוער עכשיו, בלי מושג קלוש מאיפה אני משיג צבע גוף בכמות שתספיק לכל הגוף או מקום שבו אני יכול לבצע את המשימה. היא לא ידעה שאני ישראלי, ואני מנחש שהיא גרה באיזור שבו שממה היא מצרך נגיש. גם אם נניח הייתי חי במנהטן הייתי נתקל באותה צרה. יש מקומות שממש לא פשוט למצוא בהם טבע. הלוגיסטיקה של המשימה היתה רמות רבות מעל מה שהייתי מוכן לעשות בתחושת ביטחון. אז סירבתי. כתבתי לה הודעה מפורטת שמסבירה את מצבי.
בסוף כל משימה היא תמיד היתה כותבת מעין פסקת סעיף בריחה. אם לא מתאים אפשר לסרב והיא מבטיחה שלא ייפגע לך בספירה הכללית של האתר המטלות שלא סיימת. מה שהיא לא אמרה זה שהיא חוסמת את מי שמסרב. בלי תגובה נוספת. לא שמעתי ממנה יותר דבר. יכולתי רק לראות את ספירת המטלות שהיא שולחת מטפסת מרחוק. גישה לפרופיל הפרטי שלה נחסמה אצלי.
איפשהו בציר הזמן הנ"ל, בנקודה שאני לא זוכר, העתקתי את שם המשתמש שלה בkik שהיה חשוף לציבור בפרופיל שלה. לא שלחתי לה הודעה למרות ששום דבר לא באמת מונע ממני לעשות זאת. גם הקהילה של משחקי אמת או חובה התפרקה לה לחלוטין מאז. שם הפרופיל שלה הוא אחת המזכרות היחידות שיש לי מהתקופה. אז כאן נכנס שם הפרסום. יום אחד זה יקרה.
יום אחד אני אפנה אליה מחדש. אנסה לעשות שולם. שנינו איבדנו את הקהילה שנהננו בה מאוד. אולי היא זוכרת.
יום אחד אני אעשה את המשימה הזו. בשביל עצמי הפעם. לא כמתנת פיוס. אני אחר ממי שהייתי, אבל זוכר מאיפה באתי ומי האנשים שנתנו לי השראה.
יום אחד.