הנשמה שלי קשורה לגוף בשרשראות ברזל ובמנעולים. חומות אבן גדולות ובצורות. שריון ומאחוריו בשר עבה. קשה להגיע לנשמה דרך הבשר. יש מי שמצליחים למצוא את הדרך ובמכות ובכלי משחית מנערים את הציפור הישנה בכלובה. מפתיע כמה קלה הדרך לעומת זאת, אם רק שרים לה. אז המנעולים נפתחים. השרשראות נעשות קלות כנוצה. החומות אינן שם.
הנפש לא מבינה עברית. לא מבינה אף שפה למען האמת. היא מבינה את הטון, את המנעד, ואת התנועה במרחב. היא חיה חושית, ונוחה לסוגסטיה. מתמסרת ורומנטית. מרגע שהיא נענית לקריאה היא עוברת דרך ומעל כל המחסומים, וכאילו נמצאת במקום אחר. ישנם משוררים טובים ממני:
שוכנת נפשי בין כתלי ביתך
ושבויה בין כתלייך
ממני נפרדת
עת אני בגופי נפרד ממך.
זה התדר. בעבר נפשי יצאה אל מספר נשים. לא במקרה כולן שולטות, ההתפתחות המינית המאוחרת שלי קרתה כמעט בצמוד לפריצה שעשיתי לתוך קהילת הבדס"מ. בכל פעם שזה קרה לא היה יום שלא חשבתי עליהן, והלילות גם התנקדו בדמותיהן, במילים שלהן, בשחזור המעשים שעברתי איתן. בכל פעם שהנפש שלי נתנה כנף היא חזרה מחוזקת מהמסע, ויכלה לעוף רחוק יותר. מציפור שיר קטנה היא גדלה להיות רחבת כנף, יאה לחצרות המלכות בהן היא נחתה.
אני חושב שאני יודע מאיפה נוצר המבצר שהיה הבית לנפש שלי. דימוי עצמי וחברתי בגילאים מוקדמים. בושה מהמיניות האלטרנטיבית כשזו התפתחה. אני לא הולך לפרק את החומות האלה לגמרי גם עד סוף ימי חיי. אני לא חושב שאני מסוגל לכך. אני גם לא חושב שאני רוצה. סוג של 'דע מאין באת'.
בימים אלה איני נמצא בקשר. לא חסר לי בדס"מ- אני דוחף את עצמי לצאת ולחוות יותר ממה שיש לעולם להציע. העולם הפיזי מאפשר לי מגע וקרבה. העולם הווירטואלי מאפשר לי שיחה עם תאומי נפש ממקומות רחוקים. כן חסרה לי ההתמסרות המלאה של הנפש לאישה אחת, ולמרות כל ההתקדמויות אחד הקשיים העיקריים שלי הוא האקט של החיפוש. ביישן נותרתי, בררן וספקן. איך אוכל להתמסר למי שאני לא מכיר? אני לא. איך אכיר אם לא אצא? אני לא. איך אני יודע שזה הדבר הנכון לעשות? כי למדתי להקשיב לנפש בעצמי. אני יכול לשיר לה עד שקולי ייאלם, זה לא יהיה אותו דבר.
כשהנשמה מוצאת לב חדש, זה משול לנס. ההיגיון יכול להתפורר. אני מרגיש שיכור ולא מיין. אני מחייך רחב יותר ואני הרבה, אבל הרבה פחות כותב את המילה 'אני' בפוסטים. אנחנו נמצא אחד את השנייה (או שני את האחת כפי שאני למדתי לאהוב להגיד), ואת תרגישי את הרומנטיקה, ההתמסרות, והשותפות.
אני חייב לכתוב לך עוד אבל יש גבולות של טעם טוב ויש מגבלות של זמן. היום תכף חולף, ואיתו המנדט שקיבלתי לחובה בצ'אט. איכות על פני כמות. ד"ש לחשופית.
