בפברואר השנה פורסם מאמר מאת קת'רין מאייר והאו-מין צ'ן בירחון "מיניות ותרבות" שבהוצאת ספרינגר.
https://link.springer.com/article/10.1007%2Fs12119-019-09590-x
תרגמתי וסיכמתי חלקים גדולים ממנו בזמנו, אני מביא כאן את הסיכום כעת בעקבות פרסום שאלה רלוונטית בפורום, שאני חושב שהתשובה אליה מורכבת ובדיוק זו שהחוקרות ניסו לבדוק. החלקים החסרים הם פרקי הדיון, המסקנות, המחקר העתידי, וכל האיורים והטבלאות. בחרתי להשמיט אותם משתי סיבות- אלף כי המקור הוא עמוד בודד לכולם ושווה לדעתי לקרוא פרקים אלה בשפת המקור; ובית זכויות יוצרים. אני חובבן ולא מעוניין להתעסק עם ספרינגר עם תרגום מדויק ומלא :)
▲▼▲▼▲
תקציר
המחקר הפנומנולוגי בדק את נישואיהם של 6 זוגות בהם רק אחד מבני הזוג בדס"מי והשני לא. המשתתפים רואיינו בנושאים: תהליך הבנייה מחדש של מערכת היחסים המינית בין בני הזוג; ההשפעה של התרבות הלא מקבלת בדס"מ על הפעילות של בן הזוג הבדס"מי; טבע דינמיקת הכוח בהקשר הנישואים והשפעתה על תהליך המשא ומתן של הזוג. פרק הדיון [החסר, גבעות] נכתב עבור מטפלים במטרה שייהפכו להיות מודעים לדינמיקת הכוח ולקול הנישואים ולאפשר יצירה משותפת ופרודוקטיבית של הזוג את מושג הסקס ביניהם.
פתיח
סקס ומיניות הם מרכיבים מרכזיים בברית הנישואים. יחדיו הם מבטאים את הניסיון המיני, הציפיות וההעדפות של שני אינדיבידואליים. ככל שגדל הגילוי של תסריטים מיניים, העדפות והעדפות הימנעות, כך גדלה שביעות הרצון ממערכת יחסים ארוכת טווח. צרכים וקונפליקטים מיניים זוהו כאחד מחמשת נושאי הדיון הקשים ביותר עבור זוגות. דיונים שכאלה עלולים לגרום לשותף להרגיש פגיע, מפוחד, או בושה. כאשר מקור הצורך קשור לתרבות הנתונה לסטיגמה כגון בדס"מ עלול להיווצר קונפליקט במערכת היחסים.
המחקר שם למטרה למלא פער בספרות האקדמית הנוגעת לחוסר התאמה בסקס ובמיניות ולמקומה האינטגרלי בתקשורת ובחיים של חיי נישואים נורמליים. השאלה המרכזית שהמחקר שואל היא "כיצד זוגות נשואים מתקשרים ונושאים ונותנים על החוקים, התפקידים, והציפיות שלהם מהמיניות בקשר כאשר בני/בנות הזוג שונים ביניהם בהעדפה ובזהות המינית שלהם בתרבות הבדס"מ?"
מהו בדס"מ? [לא סוכם. נבחרו נקודות ענייניות. הקהל כאן אמור להיות בעל דעה בנושא. גבעות]
- אין בלעדיות לבדס"מ ולמגע מיני. הם יכולים להתקיים ביחד ובנפרד.
- כח מוגדר כיכולת להשפיע על אדם או קבוצה ולהתנגד להשפעה הנגדית מצד המטרה.
- 10% מאוכלוסיית ארה"ב מוערכת כשותפה במידה זו אחרת של התנהגות בדס"מית.
- סיבות להתנהגות כוללות ביטוי עצמי, שחרור פיסיולוגי, תחושת כח ושליטה, הפגת מתחים, אינטימיות, וכו'.
- יכול להיות חלק אינטגרלי מהזהות העצמית או פעילות המתבצעת מחוץ להקשר מיני.
- הפסיכופתולוגיה נשענת על מעט מחקר שעבר שינוי דרמתי לאורך השנים.
גורמים המשפיעים על אינדיבידואליים בדס"מיים ובני/בנות זוגם
על אף השינוי בפסיכופתולוגיה חוקרים מצאו כי מתרגלי בדס"מ יותר סביר שיחוו דיאגנוזה שגוייה של הפרעה נפשית, קשיים מול רשויות חוק, אלימות, וטיפול לא הוגן מגוון אחר. ההצגה של בדס"מ באור שלילי במדיה כ"מסוכן ופתולוגי" הוא דוגמה להשפעה התרבותית על מערכת הנישואים. פעילות בדס"מ באזורים מוגבלים כגון מסיבות סגורות, דאנג'נים ומועדוני קינק יוצרים תחושת ביטחון, קהילה, תמיכה פנימית ועמידות. ההסתרה גורמת גם לריגוש ותחושה שמדובר בפעילות נדירה. בהקשר
מערכת הנישואים הסתרת ההתנהגות פוגמת בשביעות הרצון ממערכת היחסים של בן/בת הזוג. חשיפה מרצון של ההתנהגות מעודדת מיניות חיובית מצד שני הצדדים.
מערכות יחסים קבועות בדס"מיות מחזיקות מעמד לרוב עקב ההצלחה במשא ומתן ובניית אמון. יש לעודד את בני הזוג להגדיר עבור עצמם את הפנטזיות, הציפיות ודרגות האחריות על מנת למזער מקרים של חוסר הבנה, אכזבה וסלידה עתידיים. אין מחקר אמפירי שבוחן את חוסר ההתאמה המינית והניסיון של זוגות נשואים בהם רק צד אחד מזדהה כבדס"מי. המחקר הזה ממלא חלל בספרות וחוקר איך זוגות עם מיניות שונה מתקשרים בינם לבין עצמם ומנהלים משא ומתן על החוקים, התפקידים והציפיות הקשורות לאספקט זה במטרה לאפשר לאנשי מקצוע בתחום בריאות הנפש הבנה עמוקה יותר ואסטרטגיות לתמיכה בקליינטים מאוכלוסייה זו.
שיטת המחקר
פנומנולוגיה מזהה תיאורים משותפים ומשמעויות אצל מושאי המחקר. הטיות מוקדמות של החוקרות הוסרו בעזרת כתיבת epoche.
קריטריון הקבלה למחקר דרש זוגות נשואים מעל לשנה, סיסג'נדרים, ובעיקר הטרוסקסואליים. רק אחד מבני הזוג היה מורשה להזדהות כבדס"מי/ת, כל עוד הצהירו על ותק של מעל שנה בפעילות. התנאים עבור מחקר זה יושמו על מנת לשפר את מידת ההומוגניות בתוצאות. CARAS, ארגון ללא מטרות רווח תמך בפעילות החוקרות והגביר את מהימנותם בקרב קהילת הבדס"מ על מנת למשוך את עינם של משתתפים פוטנציאליים. חמש זוגות שאישרו את השתתפותם מראש משכו את ההסכמה, וכך נותר מדגם של שש זוגות בלבד. החוקרות מודעות לעובדה שגודל המדגם וההגבלות על אופי המשתתפים מגבילות בצורה ניכרת את היכולת לבצע השלכה על כלל האוכלוסייה הבדס"מית.
כל אחד מבני הזוג רואיין בנפרד, ראיון חצי מובנה שהתחיל בשאלות בנושאים:
- ההשפעה של תגובתה השלילית של החברה לבדס"מ על הפעילות של בן הזוג הבדס"מי.
- תהליך ההבניה מחדש של הפן המיני במערכת הנישואים.
- טבע הכוח בהקשר הנישואים והשפעתו על התהליך שעבר הזוג ביצירה המשותפת שלהם את משמעות הסקס עבורם.
נשאלו גם שאלות פתוחות ספונטניות כשאלות המשך לתגובות המשתתפים, והמראיינת חלקה גם תגובות רפלקטיביות עם המשתתפים על מנת ליצור אווירה סומכת.
הראיונות הפכו למידע הגולמי שעובד שורה אחר שורה. נעשתה עבודה לזהות אמרות משמעותיות לשאלות המחקר ולנושאים הנופלים תחת עדשת המחקר. תשומת לב יתרה ניתנה למושגים המורכבים העוסקים בכוח וכיצד בם משפיעים על המשא ומתן בנושא חוקים הקשורים לסקס בתוך מערכות הנישואים של המשתתפים.
תוצאות
הראיונות חשפו את התהליך בו בני הזוג תקשרו בתוך הנישואים, ואשר במהלכם למדו והשוו את הזהות וסט העמדות המיניות שלהם אל מול אלה של בני זוגם. ההשפעות התרבותיות והבדלי הכוחות בין בני הזוג שנגרמו מרב-גוניות היו בולטים.
כח והשפעה תרבותית
- השפעת היחס המיינסטרימי השלילי באופן כולל- חמישה מהמשתתפים, בדס"מים ולא, אזכרו תקריות אישיות שלהם אודות אפליה ישירה ועקיפה שחוו מאינטראקציות עם חברים, משפחה, עיר מגוריהם, ומקום עבודתם. המיינסטרים לוקה במידע מדויק.
- קושי בחשיפה ראשונית- כל בני הזוג הבדס"מים תיארו כיצד הם חיכו עד אשר הרגישו "בטוחים" או "יציבים" בקשר לרמה מסוימת בכדי לגלות לשותפיהם על הזהות הבדס"מית.
בעת החשיפה, ארבעה מבני הזוג הבדס"מים דיווחו על תגובה שלילית ראשונית, כאשר הקול של השותף הונילי המוביל והדומיננטי בשיחה: (1)"זה מוזר" (2)"אני לא מספיק/ה עבורך?" (3)"אני לא רוצה שהזהות שלי תיקשר ותסתבך עם זה" ו-(4) השקפה כי בן זוגם הקינקי לקה במחלה.
החשיפה גרמה להבנה כי הזהות המינית של בן הזוג אינה תאמה לחלוטין לא לזו שלהם ולא לתפיסה של המשמעות המשותפת של המיניות אותה יצרו עם בן הזוג. העובדה שהזהות המינית של בן הזוג הייתה הופכית למודל הקלאסי של סקס השאירה רבים מבני הזוג הוניליים עם תחושות של חרדה, בלבול, ותמהים אודות ההשלכות על הנישואים ועל חיי המין שלהם בעתיד.
כח בתוך תרבות הבדס"מ אל מול מוסד הנישואים
שני זכרים בדס"מים אשררו כי מגדר הוא לא גורם השפעה מהותי בתוך קשרים בדס"מים מתוך הניסיון והתצפיות שלהם על חבריהם בקהילה. חלוקת הכוח הייתה קשורה יותר למי נתפס כבעל תפקיד המחזיק כוח מאשר למגדר שלהם. למרות האמור, ארבע נקבות בדס"מיות הגיבו על ההשפעה המהותית שיש למגדר על הקהילה. בהיותן נשים הן חוו את השותפות בקהילה אחרת- קיבלו יותר תשומת לב וחוזרו ע"י רבים אחרים.
כל המשתתפים דיווחו שבדס"מ הוא מרכיב מרכזי בזהות העצמית שלהם כבני אדם. הקבלה או ההבנה של תרבות הבדס"מ מצד בני הזוג הוניליים הפכה להיות קריטית בתחזוקת הקשרים הרגשיים בין בני הזוג הנשואים. כל הזוגות דיווחו בסופו על דבר דינמיקת כוח שווה בתוך הנישואים. רובם זיהו שאותם יחסי כח נבעו מהדרך בה תקשרו ביניהם להגיעו להחלטות משותפות. חצי מהזוגות סיפרו כיצד תפקיד הכוח הבדס"מי חלחל לתוך הפעילות במערכת הנישואים, בעוד החצי השני סיפרו כיצד התפקיד לא הצליח לחלחל ולהשפיע על חיי היומיום.
באופן כללי נמצא כי הכוח הוא נזיל ומבוסס סיטואציה אצל רוב סיפורי המשתתפים כאשר נגע הדבר לטיב מערכת היחסים המשוקלל עם בני/בנות הזוג.
כח בתוך תהליך המשא ומתן
הבנת המשמעויות סביב סקס הייתה קשה במיוחד בתחילת המשא ומתן, ועוד יותר למי שהזדהו כדומיננטיים. רבים מהמשתתפים הוניליים חלקו סיפורים דומים על בלבול ראשוני וחרדה. תחושות חוסר הוודאות והיציבות שפקדו אותם לעתים קרובות הושתקו עקב הבושה והסטיגמה שיש לבדס"מ. למרות זאת, אותן תחושות הפכו למוטיבציה להתחיל משא ומתן לחידוש המשמעות המשותפת של סקס בתוך מערכת הנישואים.
מרבית המשתתפים זיהו אצל בני זוגם תבניות התנהגות של המנעות מקונפליקט. לא להשמיע את קולם אודות צרכיהם ורצונותיהם בסקס היה בשביל להימנע מחוסר נוחות ועימותים. בעיקר בני הזוגות הבדס"מים נמנעו- או שהם זרמו עם ההשפעה של בן הזוג או שהם בחרו לנקוט פעולות למלא את הצורך הפרטי שלהם מבלי לשוחח על כך עם בני הזוג.
כאשר כבר התקיים דו שיח אודות צרכים או בעיות בחיי המין, לעתים קרובות היה זה הקול הנשי שהשמיע וחולל אותו בדרך ביטוי מלאת רגש. המסר שיש להתחיל במשא ומתן עבר בהצלחה בעזרת מילים כגון "אנחנו צריכים לדבר", ו-"זה חשוב".
מרגע שנשמעו הצרכים האישיים של מי מבני הזוג הם מצאו אסטרטגיות לשא ולתת דרכן על חוקים וציפיות. האסטרטגיות שויכו לתתי קטגוריות:
- מידע ככלי מו"מ- בו בן הזוג הונילי למד עוד על תרבות הבדס"מ ומה היא מהווה בדיוק. ביקור אנשי קהילה, סדנאות מקצועיות וכו'. על אף היעילות בשינוי התפיסה הראשונית ושבירת הסטיגמה, בעיות עם האסטרטגיה סבבו סביב כמות הזמן המושקעת בפעילות הושמעו בטיפוסיות ע"י בני הזוג הוניליים. הלמידה גררה שיח חדש הסובב על תכיפות המפגשים ורמת המעורבות בהם בנוסף לצרכים ולציפיות.
- צבירת ניסיון ככלי מו"מ- בו בן הזוג הונילי מוכן לנסות את אורח החיים הבדס"מי המועדף של השותף לפחות פעם אחת במערכת הנישואים מבלי להבטיח המשכיות. כל המשתתפים העידו כי מבחינתם זה נועד לשם ביצוע פעילות חיצונית לזהות המינית המשותפת. כאשר המשתתפים התבקשו להרחיב על החוויה נשמעו תיאורים חיוביים וגם שליליים. ככלל, הניסיון עזר לזוגות להבין בבהירות שהבדס"מ לא יהיה חלק מרכזי או מועדף בחיי המין.
- תרפיה ככלי תקשורת- כל הזוגות דיווחו על הליכה לתרפיה אישית/זוגית/משפחתית, שחלקה מתמשכת. עבור חלק מהמשתתפים התרפיה נועדה לעזור לנווט את העולם החדש שנגלה להם. התרפיה אפשרה להם חלל לבחון את המחשבות והחוויות האישיות/קולקטיביות סביב סקס, נישואים, ובדס"מ. המטפלים אשררו את הרגשות והתגובות שלהם, ועזרו למשתתפים ללמוד יכולות תקשורת אפקטיבית. בנוסף, מרבית המשתתפים ציינו את החשיבות שלמטפל תהיה מודעות קינקית, שכן כך יוכל להבין את הקונטקסט הייחודי בו פועלת הדינמיקה של בני הזוג.
חוקים הנוגעים לנישואים ולסקס
מתוך המשא ומתן נבנו בצוותא חוקים חדשים ומערכות ציפיות הנוגעות לפן המיני של מערכת היחסים. אצל ארבע מהזוגות יושם מודל של נישואים "פתוחים", בהתחלה נוקשה ושאח"כ התפתח והתגמש ונעשה מקבל יותר. הזוגות הנותרים שיתפו כיצד החוקים שלהם גם השתנו בצורה דומה. התפתחות לאורך זמן. קנאה הייתה רגש נפוץ שעורר שיח מחדש בכל פעם.
למרות שמערכות החוקים היו יחסית מגוונות בין הזוגות, ככל הנוגע לסקס החוקים נשארו קבועים למדי. בתור דוגמא- כל הזוגות הפתוחים החילו חוקים על שימוש באמצעי מניעה ובדיקות מחלות מדבקות גם בין בני הזוג וגם אצל השותפים מבחוץ. תנאי יסוד אלו היו לא ניתנים למשא ומתן וחצו גם מגדר וגם זהות בדס"מית אצל כל הזוגות.
בני הזוג הבדס"מים הרגישו לעתים קרובות אחריות מוגברת לספקר תחושת ביטחון ואמון לבנני זוגם. החוקים שנקבעו בנוגע לקיום פעילות בדס"מית בתוך הנישואים עצמם עדיין היו בתהליך התפתחות אצל מרבית הזוגות לאורך הטיפול זוגי/אחר שהשתתפו בה.
