אני חוזר להסתכל באלבום ששלחת ורואה את עצמי. רק את עצמי. רואה איך שהנחת אותי עם כיסויי העיניים והאזניות עם הרעש הלבן. מה שלא ראיתי אז אני רואה עכשיו וזה עדיין במידה מסוימת לא מספיק, איך לומר.. מדויק? שלם? שלי? שלנו? אולי 70% מהזמן הייתי ככה. ממוקד במגע שלך בלבד ולא מודע לגמרי מאיפה תגיע המכה הבאה, וכמה מכות הגיעו... בכלים שונים ומשונים שיכולתי רק לדמיין ושאפילו עכשיו קשה לי לשייך את התחושה שהם השאירו על חלקים גדולים מגופי אל הצורה שלהם. צורה אליה אני נחשף כשאני מדפדף לתמונה הבאה ורואה אותם על שולחן הקפה או על הספה על ידי. רואה אותם, ולא אותך.
באקט השני חזרתי לראות. התקרבת אלי עם מסכת האב"כ ושלטת בנשימתי ע"י חסימת הצינור לפרקים. כאן היה משחק סודי ללא מילים מיותרות. לא בזבזתי חמצן ונלחמתי להמשיך להסתכל לך בעיניים בהתרסה. בלי לשים לב החזקת את הצינור בשדה הראייה ההיקפי המוגבל שלי ושם השארת אותו. דרך עדשות הפלסטיק העבות עוד יכולתי להבחין מתי ידך התקרבה לחסום את צינור החמצן. חיכיתי לרגע שבו היד תרד. שהאוויר ייפסק בהפתעה. שאני שוב אהיה עיוור. במשחק הזה העיניים שלך היו עלי, ושלי עלייך. הכול קטן והולך עד שרק דבר אחד נשאר. מבט שלא יכול לזוז. מהפנט ומחבר זוג אנשים. אני יכול להשבע שהחזקת את הנשימה גם מהצד שלך.
התמונות מתחלפות לאקט השלישי. המסכה ירדה וכיסוי העיניים חוזר. עוד כאב. עוד עונג. עוד עינוי. עוד תחושת עילוי. בין שלל התמונות שעצרת לצלם, אני פתאום רואה השתקפות מהויטרינה מלאת הפיצ'פקעס. את ההשתקפות שלך מחזיקה בטלפון ומצלמת. יד אחת על המותן, רגליים מסוכלות אחת לפני השנייה, כתפיים שמוטות מנחת. עכשיו היד שלך נמצאת בתמונה. עכשיו אני יכול להרגיש אותך. הלוואי והמדף העליון בויטרינה היה ריק. אז הייתי זוכה גם לראות לך את ההבעה על הפנים, שמורה לעד. לפחות הבודהה במדף העליון יושב ומחייך.
אולי חצי מהאלבום מוקדש לנקיונות ולאפטר-קר שגם בו השתובבנו. אני מנקה לך את הבית מכל שלוליות הריור והשעווה. אני מסדר את הצעצועים והחבלים לאחסון. אני נשען על המרפסת אל מול השקיעה. אפילו אחת שלי מוריד כביסה מהחבל. כל אותן תמונות הן תמונות שלך, לא שלי. כולן מנקודת מבטך. שיתפת אותי במה שראית דרך עדשת המצלמה ולכן למרות שאני מופיע בכולן, אני רק המושא, או האורח. אז להבא אני מציע שנצטלם יחדיו. היד שלך לא תחסר לי, והתמונות יהיו של שנינו. מה שהרגשתי חקוק בלב, ומה שאני רואה יכול להיות עשרות מונים טוב יותר אם רק אראה אותך לצידי.
כן, אני כבר חושב על ה-להבא. מפתח תמונות בראש, וחשק.