wildfire

בדירתנו מרפסת מהסוג הישן , בתוך הבית כמעין חדרון נוסף ומלא תריסים.

אני אובילך עירומה. והרגש שלך יהיה תערובות : מעט ביישנות, מידה לא קטנה של חוצפה מצופה בסקרנות ובפליאה כמעט ילדית. אסגור את דלת המרפסת אחרינו לודא שהחתולים לא יוצאים, לא הורסים את הצמחים המטפסים שאני מגדל שם כפרא.

הטבע ישמיע את קולו , ואת תפתחי חרך קטן ותתני לטיפות מקום לרוץ על ידך הענוגה. זה ידגדג ואת תצחקי

"זה ר--טוב!" את תאמרי בקול משתהה וקטן, קול שקורא לי לצאת לשחק אתך. אני אבוא אליך בעדינות אלטף את ראשך ואגיד רק שתי מילים "לא מספיק!"

קול גרירה עצום של מנגנון ישן ולא מרוצה ישמע כאשר אני אפתח את המרפסת .אולי  אפתח לגמרי , ואולי רק מספיק כדי שאוכל לחשוף את גופך העירום אל האלמנטים.

"לוקי!!!" את תשמעי קולך בפליאה אמתית וברוגז מזויף "יראו אתנו!!!" ואני אשאל אם זה משמח אותך?, האם את רוצה שיסתכלו עלייך בתאווה פראית?, האם זה מרטיב אותך כמו הגשם? , אזכיר לך שאם את רוצה שלא יראו אותך תאלצי להיות בשקט, ואלחש לך כממתיק סוד כמה אני לא רוצה שתיהיי שקטה. כמה אני אהנה כשיסתכלו ויראו את הרכוש היפה והרטוב שלי, אני אשים אותך עד למעקה אראה את הטבע מרטיב אותך יורד על גופך בכול מקום ואז אעשה כמהו . באגרסיביות חסרת איפוק ורסן. אגרסיביות שלא שחררתי זמן רב. 

 ואז אני אחבק אותך ואסגור את המרפסת. אכין לך שוקו לי תה, ונצפה ביחד בסדרה נחמדה.

וזה פחות או יותר הסיבה העיקרית שאני מחכה לגשם הבא.

המים חמים והגוף שלנו משוחרר מבגדים.

יש מלא קצף וכמו בקסם הוא סגול, אחד הצבעים האהובים עליך.

הקסם הוא סבון בצורת פרח, כי את אחד הדברים האוהבים עלי.הכי אהובה והכי שלי.

אנחנו מתיישבים באמבט, עושים תחרות השפרצות עם ברווזוני גומי.

ואת צוחקת, אז אני מאושר.

החזה הגדול שלך מקפצץ הגוף שלך נוגע בשלי.

אני מנקה אותך שוב ושוב רק כדי לכלך אותך אחר כך שוב ושוב ושוב

ילדה טובה וסוטה שלי.

את יושבת שם וקוראת את זה?

יופי, התחלה טובה קטנה שלי.

יעבור הרבה זמן עד שתראי אותי, ואני רוצה להזכיר לך מה מחכה.

גבר אחד מאוד מאוד רעב, שלעולם לא שבע ממך.

ורק לפעמים קצת עייף.

כשאת תגעי אני קודם כל אחזיק אותך בידיים שלי

חזק, מוגן, אוהב

ואז אני אנשוף לך באוזן

אחר כך אני אקלל את העובדה שאני עובד מחר

ואברך כי זה כנראה השישי האחרון שאני עובד קבוע.

ואז אם יהיה לך כוח

אני אפסק את הרגליים שלך

הפיסוק שלך יכול ללכת לשתי כיוונים

לפעמים את מפסקת פיסוק עצום, מזכירה לי כמה את גמישה , עם חיוך שובב.

ולעיתים יותר קרובות את מפסקת פיסוק קטן ביישני אומרת את השם שלי בבישנות

תוך כדי שאני שואל בפליאה "מה זה" אבל את בישניית מידי לומר

אני אוהב לשחק עם הכוס שלך בשני המקרים

אני אוהב אותך כשאת פראית, וכשאת קטנה וביישנית.

את תמיד שלי, תמיד בית.

עוד הרבה שעות עד שאני אראה אותך

רעב טורף, ובינתיים אני נהנה לחשוב 

איך את קוראת את זה, ורעבה בעצמך ולא יכולה לעשות עם זה כלום

מובכת מהמקום הציבורי, אבל גם מתרגשת, ואיך הרגליים שלך קצת נפרסות

כשאת מסיימת שם,

תחזרי אלי, זו פקודה .

"לא תתפוס אותי!!!" 

היא קוראת בקול הקטן הנשלט שלה וזיק בעינייה. 

 לא תתפוס אותי !!! " היא אומרת בקול צחוק שהוא כצלצול פעמונים.  

צחור ונטול  דאגות,  טהור ומהלב

צחוק מרפא,  כמו שרק היא יכולה. 

" לא תתפוס אותי!!! " היא קוראת אבל  המבט שלה מחפש אותי בכול פנייה הסאב טקסט פשוט, " תפוס אותי חזק ואל תשחרר לעולם"

ואני מחבק אותה כשאנחנו מתהפכים,  מתכנסים למיטה שבחדר.  אני מחזיק אותה חזק 

ומזכיר לה "אני כאן" 

נשימה פנימה, נשימה החוצה

מחול סוחף מתעורר

הכוחות שבנו רצים

ואני מחזיק אותך חזק

מצמיד, כובש.

ואת פראית , נלחמת, שורטת

משמיעה נהמות.

ואז משחררת, את כל העכבות, כל הפחדים.

את נסחפת לחיבור הבסיסי ביותר הקדמוני שהוא אנחנו.

אני מחבק אותך אחרי , נותן לך את המקום להיות שבירה, עדינה, מוגנת.

ואני נדהם תמיד, איך יש בך גם את היכולת את הטבע הסוער, וגם את עדינות המים הזורמים. וחושב כמה חזקה ומיוחדת את בגלל שניהם אהובה.

הבא נרקוד את החיבור שלנו שוב ושוב

להסתכל בעיניים שלך כשאת מביטה בי במבט הכי אוהב בעולם

זה אחד מהדברים שהופך כל יום שלי למושלם.

אני מחכה להגיע מהעבודה לבית כדי לחבק אותך

ולשמוע אותך מתלוננת שלא שון שון

אני כמעט ורק כותב עלייך

כי את ההשראה שלי.

"אבל אתה לא כותב הרבה"

את צודקת אני כותב מעט יחסית

מצד שני עם אכתוב יותר יהיה לי פחות זמן לחבק אותך.

אולי אני צריך להראות יותר קשוח בכלוב

אבל אני לא מרגיש צורך להוכיח כלום

אני יודע מה החולשות והחזקות שלי

ומי שאיתי יודע

אחחח....יפהפיה שלי בואי תבראי

ואז אוכל לעשות אתך דברים נהדרים וסוטים

קטנה, מה קורה איתך שם?

למה זה כל כך רטוב?

מי מייללת ככה?

מי הילדה הטובה שלי?

מי הזונה המלוכלכת שלי?

רגע מאושר זה לדעתך שהיא שם, רק שלך, מרוגשת נהנת וקצת סובלת

והכול בשבילך, הכול שלך

נפלא פיצית שלי

העיניים הגדולות שלה מסתכלות עליי מלמטה , ובקול מתפנק היא אומרת "דאדי אני לא רוצה שון שון" מפהקת וממשיכה "אני לא עייפה בכלל!!!"  אני מחייך אליה מלטף את שיערה אומר "חבקי אותי" הרגלים שלה בועטות בשמיכה "לא, זה טריק, אני לא רוצה שון שון!!" והיא מתקרבת מאט אני מסמן עם היד והחתולה שלי מתקרבת קרוב קרוב מתחכחת בי , נענת לחיבוק. "למה אתה רוצה לחבק אותי?" היא שואלת בקול קטן ועצוב "אתה תעזוב" . אני מרגיע אותה זה פחד עמוק שמקונן בה בערך מאז שאנחנו יוצאים. וזה פחד מוכר, אני גם מפחד שהיא תמצא יותר טוב, תבין שאני לא משהו או סתם תחליט לעזוב. אני ממשיך לחבק אותה לרגע אני מסיר לה את המשקפיים היא מחזירה אותם "לא אני לא יושנת, אל" וחוזרת להתחבק צמוד אלי. אני מחבק אותה מעט דואג מכך שהמשקפים עליה עד שהיא מורידה אותם לבד. אני יוצא מהחיבוק לדקה להכין תה. היא מחבקת את הכרית.

כולנו מפחדים לפעמים שהאנשים החשובים לנו יעזבו אתנו, לכולנו יש חרדות , פחדים ואכזבות מהעבר. אני לא יודע איך נפטרים מהם. אני רק יודע שהדרך הכי טובה היא להמשיך למרות הכול.

ואחרי הכול יש לנו שתי חתולות שתלויות בנו :) 

לקטנה שלי יש כבר אוצר מילים גדול

דוגמא טובה לזה יהיה שהיא יודעת ש"כפתורים" זה החזה שלה והשלט של הטלווזיה

שלעשות יותר מידי "שטותיים" יסבכו אותה בצרות, ו"פופ" זה הצורה הטובה ביותר להביע תיסכול.

הילדה שלי כל כך מנומסת, היא כבר יודעת לומר "תודה", "בבקשה", ו"סליחה".

אבל לא פחות חשוב זה העיניים הגדולות היפות שלה , ואיך שהן נוצצות באור נוגה ועצוב כשהיא באמת מתנצלת.

האוזנים שלה יורדות מטה, והזנב שלה נשמט.

איך היא מבקשת עם מבט הקטן שלה, שמסתכל רק עלי.  כל יתר העולם לא קיים עבורה יותר והיד הקטנה שלה

מחזיקה את שלי בעדינות מתחננת.

ואיך הקול שלה נשמע בגניחות קטנות, וצווחה כשהיא באמת מודה לי בכול ההוויה שלה.

המילים שלה נהדרות, המילים שלה יפות, אבל מה שיותר חשוב

היא הכנות הנפלאה שלה, הכוונה מאחורי כל מעשה. היכולות למרות הפחד לומר כל הזמן את האמת שלה

ולאהוב אותי בלב שלם, גדול ותמים.

וכשהיא מולי עכשיו ישנה, אני רק רוצה להגן עליה, לשמור עליה עוד.

דווקא בגלל שהיא כל כך חזקה, אני רוצה לתת לה את המקום שבו זה בסדר אם היא חלשה.

היא עוברת כל כך הרבה, אני הבית שלה, ואני רוצה שיהיה לה בית מוגן, בטוח , אוהב אחרי יום ארוך וקשה בחוץ.

אם כל הקושי, והפחד, הכנות שומרת על הקשר שלנו.

ובקשר הזה בגלל הכנות הזאת. אין דבר מרגש יותר, פורט יותר על נשמתי. מאשר כשהיא מסתכלת עלי עם מבט כנה, עם עיניים גדולות ונפלאות, וקוראת לי בשמי.

זה ישמע נדוש אבל אחד הדברים שאני רואה בבחורה זה את הפנים שלה.

במיוחד כשאני מסתכל עליך קטנה.

באותו הערב, היה לה את המבט המזלזל הזה של "אתה כולך דיבורים"

והייה לה חיוך שידע שאני לא רק דיבורים
וניצוץ שובב בעיניים שיש לה כשהיא מצליחה להכנס לצרות.

הפעם היה לילה מאוחר, ולכן היא לא באמת ציפתה להכנס לצרות.

מה שהפך את כל העניין להרבה יותר מפתה, בעיקר כשיש לנשלטת שלי מבט כל כך חמוד.

כל כך שובב, היא כל כך דומה לי לפעמים.

אחד מעבודות הבית שאני כן אוהב לעשות זו כביסה.

אני זוכר את הפעם הראשונה שעשיתי כביסה, הייתי בשנה הראשונה באוניברסיטה

הבית שלי בצד השני של הארץ וממש לא התכוונתי להיות אחד מהאנשים שיש להם סבלנות להסחב הביתה

עם תיק מלא בגדים מסריחים בתחבורה הציבורית, מזה היה לי מספיק בצבא.

הכביסה במעונות היתה מכונה תעשייתי,ת אני הנחתי שפשוט אשים את הכביסה ואלך עד שיסתיים.

אבל משהו בכול הצבעוניות המתערבלת לא אפשרה לי,ישבתי שם מהופנט.

מסתכל על כל הצבעים , הבועות, הרעש והרטט שפתאום נוצר במקום.
נזכרתי בפרסמות שהייתה כשהייתי קטן עם ילד שלא הפסיק להגיד "מסתובבת".
אגב לא הרסתי שום בגד מהכביסה הראשונה, קצת מרגיש סיפור הצלחה.

אבל הפעם עם הקטנה, זו לא הייתה מכונה תעשייתית אלא ביתית, היו לכך לא מעט יתרונות.

הלכנו לשם ,תוך כדי הנשלטת היפה שלי לא יודעת אם לקרוא בקול מתעצבן מזויף את שמי או להמשיך להתפקע מצחוק.

היא לא האמינה שאני באמת הולך לזיין אותה על מכונת כביסה.

שפה היא צדקה לחלוטין, לא הלכתי לזיין אותה על מכונות כביסה, עשיתי כביסה תוך כדי ואז זיינתי אותה, על המכונה.

מה אתם מתפלאים, סמנטיקה זה חשוב!

שמתי את הנוזלים של המכונה בתאים, העלתי את הקטנה למעלה, ושמתי את הכביסה פנימה.

הרטט החל בעוד אני אומר לה לפרוש את רגליה רחב עבורי.

המיקום היה מושלם, הכוס שלה היה ממש מתחת לעיניי במיקום נוח.

יכלתי לראות כל חלק דק ועדיין בנרתיק שלה,את שפתיה הנרגשות ,כיצד במגע קל של אצבע היא נרטבת, ללשון שלי היה מיקום מדהים.

ובין התעללות אחת לאחרת יכולתי לנשק את הדגדן הקטן שלה.

המראה והיללות המיוחמות שהשמיעה רק הגבירו את הרצון שלי , התחנונים שלה היו נהדרים מוזיקה לאוזנים.

כשקרבתי אותה מן המרחק לקצה המכונה וזיינתי אותה באגרסביות, בחיתיות ששנינו היינו צריכים לשחרר באותו הרגע

לא ברור האם הרעש בא מהרטט או שאנחנו הרעדנו את המכונה.

האמת כנראה איפשהו באמצע, אבל זה לא הרגיש ככה.

וכשהיא גמרה זועקת "לוקי" בקול רם מציינת את השייכות שלה מתרפקת עלי.

 זה היה מדהים.

היא הילדה הקטנה והמלכולכת שלי,אני רוצה לנקות אותה

שוב ושוב ושוב, אבל גם להשאיר אותה מלוכלכת ושלי.