העיניים הגדולות שלה מסתכלות עליי מלמטה , ובקול מתפנק היא אומרת "דאדי אני לא רוצה שון שון" מפהקת וממשיכה "אני לא עייפה בכלל!!!" אני מחייך אליה מלטף את שיערה אומר "חבקי אותי" הרגלים שלה בועטות בשמיכה "לא, זה טריק, אני לא רוצה שון שון!!" והיא מתקרבת מאט אני מסמן עם היד והחתולה שלי מתקרבת קרוב קרוב מתחכחת בי , נענת לחיבוק. "למה אתה רוצה לחבק אותי?" היא שואלת בקול קטן ועצוב "אתה תעזוב" . אני מרגיע אותה זה פחד עמוק שמקונן בה בערך מאז שאנחנו יוצאים. וזה פחד מוכר, אני גם מפחד שהיא תמצא יותר טוב, תבין שאני לא משהו או סתם תחליט לעזוב. אני ממשיך לחבק אותה לרגע אני מסיר לה את המשקפיים היא מחזירה אותם "לא אני לא יושנת, אל" וחוזרת להתחבק צמוד אלי. אני מחבק אותה מעט דואג מכך שהמשקפים עליה עד שהיא מורידה אותם לבד. אני יוצא מהחיבוק לדקה להכין תה. היא מחבקת את הכרית.
כולנו מפחדים לפעמים שהאנשים החשובים לנו יעזבו אתנו, לכולנו יש חרדות , פחדים ואכזבות מהעבר. אני לא יודע איך נפטרים מהם. אני רק יודע שהדרך הכי טובה היא להמשיך למרות הכול.
ואחרי הכול יש לנו שתי חתולות שתלויות בנו :)
