הכרתי אותך דרך קבוצת טלגרם בדסמית, גמד, היה הכינוי שלך, ודי מהר התברר, שבחרת בכינוי שהוא גם ההגדרה הבולטת ביותר שלך.
בשעה שכולם הסתתרו מאחרי כינויים פומפוזיים, אתה בחרת ללכת ראש בראש עם הסטיגמה הגדולה ביותר של חייך, להתנגח עם הנתון שהכי הגדיר אותך, לפחות בעיניי אחרים.
הדהמת אותי פעם אחר פעם בקשת עשירה של תכונות נדירות. בעקביות הפגנת סטנדרטיים גבוהים של רגישות לזולת, כבוד, ערך עצמי, עומק מחשבה ובגרות.
אוי כמה שאפשר היה ללמוד ממך…
אינני שוכח את הראיון שערכתי לך לצורך לימודי התואר שלי, כאדם המתמודד עם מוגבלות פיזית, חשפת בפניי באומץ רב את חדרי לבך, את התמודדויות היומיום שלך. זיכית אותי בהצצה קטנה לעולם פנימי זך וטהור של אדם, שלמרות גובהו הפיזי הנמוך - זכה להרים את ראשו מעל ביצת החיים.
הראיון הזה חקוק במוחי עד היום, ואת רשמיו האדירים אני חולק בכל הזדמנות שרק אפשר, (כשאני משנה את בסיס ההיכרות שלנו מסיפור לסיפור…)
היית מלא באהבה, גדוש בחמלה, ועמוס בשאיפות ובתקוות להשיג ולכבוש ולא לתת למוגבלות שלך להגדיר אותך.
היבטת ברחמים על המלעיגים, קיווית לטוב לכל קצרי רואי שגבוהים בגופם, אך נמוכים ביותר ברוחם.
גמד יקירי, ידידי, חביבי, נלקחת לבית עולמך ואתה בן 26, אך השארת חותם לעד בלבי, ורשמי השראתך לא יימחו ממנו לעולם.
היה שלום, נוח בשלווה, וקח את מקומך הראוי לך, בעולם שבו תחתונים למעלה ועליונים למטה.
תהא נשמתך צרורה בצרור החיים❤️
