אז חזרתי, אחרי כמה שנים טובות שיצאתי מכאן. מכאן ומעולם הבדסמ בכללי.
הגעתי לכאן בעבר כילד. תם. טהור. חכם מדי שכלית אך בפער עצום מול הבגרות הרגשית. גדוש ומטפטף רצון וכוונות טובות. עם משאלה אחת פשוטה: לממש את עצמי במשבצת שראיתי את עצמי מגיל 4-5. כילד מבית דתי, ללא אינטרנט או גישה כלשהי למידע שיעזור לי להבין שאני מבלי לדעת, חלק אמיתי, טבעי ומולד לקהילה מיוחדת.
לאחר שנחשפתי לעולם, למושגים, לכך שאני לא היחיד עם המשיכות ה״מוזרות״, נכנסתי לכאן, לכלוב, בעיניים נוצצות, מוכן לכבוש את העולם. לממש את עצמי במקסימום, עד הסוף. להוכיח את עצמי ולהפוך מישהי אחת למאושרת באדם.
זה לא ממש קרה. שרצו כאן אז בהמוניהן מי שלמפרע הבנתי כמתחזות שכל מטרתן כאן היה לנצל כספית. ובכללי מלכות נייר למיניהן שבינן לבין שליטה גלקסיות שלמות מפרידות. כאלו שיפנו אליך ישירות ככלבלב וינחיתו עליך משימות עוד לפני שהספקתם להחליף מילה.
אז נשבר לי ויצאתי. הכלוב כמקום המרכזי עבורי לבית של חברי הקהילה, נתפס בעיניי כשלילי. התמקדתי במערכות יחסים וניליות, השלמתי הרבה ידע חסר שכדתי מבית לא היה לי איך ללמוד. על חיזור, דייטינג, תקשורת, מי אני ומה הצרכים שלי בזוגיות ועוד המון כלים חשובים וקריטיים. אך הבדסמ תמיד היה חסר לי. תמיד קונן לי אי שם בפינה, בפרונט של המח.
אז חזרתי. נותן לעצמי צאנס נוסף להשיג את החלום הישן והטוב שלי. ובין לבין, בימים הראשונים שלי לחזרה לאתר, אינני יכול שלא לתהות, האם זה רק אני, או שכל אותן מתחזות ומלכות נייר למיניהן שבעבר שרצו כאן נעלמו כליל מהנוף? כל מה שאני רואה בינתיים אלו פרופילים שפויים ונורמטיביים, עד כמה שחברי הקהילה כאן מסוגלים להכיל נורמטיביות..
האם הכלוב באמת השתנה?