אל תחשוב שלא כואב לי.
אם אתה קורא אותי, אתה יודע שהייתי שלך.
מהיום הראשון שנפגשנו, הפסקתי למצוא עניין במגע עם אחרים.
אחד אחד חתכתי את אלו שאף פעם לא ראו אותי. בהתחלה ניסיתי להתנחם באחרים כשהיית עסוק, אבל אחר כך הבנתי שאין טעם. כשיש חיבור אמיתי, מה שרק בכאילו לא ממלא שום רעב.
שמרתי לי קשר וירטואלי. כשהוא חתך, נקרעתי לפיסות קטנות. אתה באת לאסוף את השברים.
לא הייתי יפה באותו לילה, לא הייתי מצחיקה, לא הייתי מעניינת.
אבל איתך במיטה היה לי שקט במחשבות. ובבוקר אמרת לי כנסי להתקלח, אני מסדר לך את הבית.
והכנתי ארוחת בוקר וישבתי עצובה וקיבלת אותי כמו שאני. ככה אמיתית. לא ההצגה הזו שאנשים אחרים קל להם לאהוב, אלא באמת אני.
למדתי לתת מעצמי
למדתי לאהוב
למדתי ללכת בשיער פזור ועקבים ולהיות שוב סקסית
הרגשתי שלמה רק כשהייתי יחד איתך והזין שלך בפה שלי, רק אז הייתי רגועה באמת. רק אז הייתי אני.
כל המהות שלי זועקת אליך
אומרת לי שאף אחד לא יאהב אותי כמוך
שאף אחד לא יראה אותי כמוך
שאין עוד אחד שהשריטות שלו מתאימות לשלי
שאף אחד לא יעשה איתי אהבה כמו שאתה עשית
שאף אחד לא יספר סיפורים כמו שאתה סיפרת
שאף אחד לא יקשיב לסיפורים שלי כמו שאתה הקשבת.
ואני משקיעה את כל הכוחות שיש בי כדי להגיד לראש שלי שיספר לרגשות שלי שאם אהבנו ככה פעם אחת, אז זה אפשרי. יגיע האחד שאיתו זה שוב יהיה אפשרי.
והוא יהיה פנוי. ורק שלי.
-----------
ומזל גדול, ותודה לך עולם, שיש לי לפחות חבר נפש אחד, שאיתו אני יכולה לבכות ולצחוק את השיעור הזה.
