לפני 7 שנים. 5 באפריל 2017 בשעה 18:13
הבוקר היה קשה מנשוא.
כל הגוף כואב מחוסר פעילות, מחוסר חשק, מחוסר טעם ורצון.
אז עמדתי על שמונה ל5 דקות, ואז על ארבע לעוד חמש דקות, והרגשתי את הכאבים בגב ובשכמות מקרינים לפנים.
וזה העיר אותי קצת שיכולתי לצאת להליכה.
הלכתי 20 דקות והיה לי קשה. רוח מגעילה ומחשבות, כל כך הרבה מחשבות.
בעבודה התנתקתי. לא כואב, לא עצוב, לא שמח. אפאטי. מעורבב בחרדה כשמגיעה ההבנה שסופש מגיע - האם להתחמם בזרועות של מישהו שיכול לענג רגעית, אבל לא יכול למלא אותי מעבר?
או לסבול את עצמי כל הסופש?
כי לפגוש חברה לא בא לי. מה הטעם לשבת ולדבר ולדבר ולדבר ולדבר....
ולצאת - אני כמעט אף פעם לא יוצאת. לא יודעת אפילו לאן יוצאים, לא יודעת עם מי.
ומרגישה לא מושכת כרגע באופן כללי, ואין לי כוח להיות מצחיקה או שנונה או בכלל.
ולפחות הכנרת, היא לא מתרגשת ממצבי הרוח שלי. מחכה לי שם, כמו תמיד.
