צדקה פויזן בהבחנה שזוגיות היא כמו ביטוח בשירביט. צריך גם וגם. גם שנאהב בונילי, גם שנהנה בבדסמי. רק אחד זה פשוט לא זה.
אתמול עברה בי המחשבה שיכול להיות שאשאר תמיד ללא זוגיות.
- בתור נערה לא הלך לי כל כך עם בנים. או עם עצמי באופן כללי. ניסיתי להתאבד בגיל 16, אפשר להבין שהתיכון זו לא תקופה שאני מתגעגעת אליה.
- בגיל 19 כבר הייתי אחרי שירות צבאי של 8 חודשים. חודשיים מהם במחלקה פתוחה. אפשר להבין שגם הצבא זו לא תקופה שהייתי חוזרת אליה. למעשה, לקח לי משהו כמו 10 שנים כדי להשתחרר מהשריטות שלה.
- באותו גיל גם שכבתי בפעם הראשונה. זה לא היה יפה וזה לא היה רומנטי, אבל אהבתי את זה. זה הרגיע אותי. הבעיה שאחר כך הבעיות חזרו. אפשר לרחף רק לזמן מוגבל.
- הנישואים מורכבים מדי מכדי לתאר אותם במשפט. זה חור שחור שאני לא מעיזה להכנס אליו. אומר רק שהוא אהב אותי. לא ידע להראות את זה אבל אהב אותי. לא אהבתי אותו. כן הייתי תלותית בו וחרדה מכל דבר אחר בערך. אז נשארתי.
- ואז באה אהבה ענקית. סודית. עם גבר שהיה מבוגר ממני ב20 שנה. זה בא והלך וחזר במשך כמה שנים. בחלק הייתי נשואה, בחלק לא.
- ואז השולט מהעבודה. נשוי. אשתו לא ידעה.
- הוירטואלי, תלות מהצד שלי - ומהצד שלו הכלה והכוונה. נשוי. אשתו חצי ידעה.
- ואהבה מטורפת אל הקצין לשעבר. נשוי. אשתו ידעה.
מעולם לא אהבתי אדם שלא היה מאחורי הקלעים.
לא הייתה לי זוגיות בריאה ויציבה שאינה בועה שמנוטרלת משאר העולם.
וזה כזה חלום.
והוא מרגיש כל כך רחוק.
חבר טוב יעץ לי לא לצאת עם אנשים מהכלוב.
כי אני בתמימותי חושבת שאם אני חולקת את כל המידע הזה, אז האדם בצד השני רוצה להושיט לי יד, לאהוב אותי, לכוון אותי, להוכיח לי שאפשר גם אחרת.
והוא פתח את עיני לעובדה, שלחלוק את כל זה פה, עושה אותי טרף קל ופתוחה לניצול.
מה קל יותר מאשר לשחק בראש שלי אחרי שנתתי את כל התחמושת שצריך.
האם צדק Citizen כשאמר שלמצוא כאן זוגיות זו משימה בלתי אפשרית? אני אוסיף ואומר שלא רק כאן.
ואולי, כמו שרשם מלך יחיד, שוכב לו במארב בחור שקט, שבודק אותי ומתאים בדיוק בשבילי ויגיע בזמן הנכון. ואולי, רק אולי, אני אדע לזהות שזה הדבר האמיתי. לא בטוח בכלל.
