הבית הולאם על ידי צ׳וק ושני הילדים של השכנה.
נונה הלכה לישון אצל חברה.
זה מקל עלי לזחול אל הממלכה שלי ולסגור את הדלת. יש לי פה מיטה, שירותים, מקלחת, ארון בגדים, מליון מוצרי קוסמטיקה, והעיקר - אין פה אוכל.
ספונה אני בממלכתי הקטנה ומהרהרת בכמה הייתי רוצה לעבור דירה (השכנים אינם נאים בעיני). ומן הצד השני, פשוט אין דירות בנמצא. הבודדות שיש, אינן ברמה שמפונקת כמוני מחפשת.
עברה לי בראש לא פעם המחשבה שאפילו כאן, שמדברים בפתיחות על כל מה שקשור לנפש ולסטיות, על כסף לא מדברים. ״אצילים פולניים לא מדברים על כסף״, רק שכבר אין אצילים וגם פולין לא מה שהייתה פעם. אבל זה לא עניין הפוסט בזה.
העניין הוא שהבנתי - ואולי כבר רשמתי - שיכול להיות שאשאר בסופו של דבר ללא זוגיות. זה תרחיש שהוא אפשרי. לא מבטיחה לגדל חתולות, ובתולה כבר לא אהיה, אבל ערירית ומורמרת יש לי סיכוי.
ולכן אמרתי לעצמי בנסיעה היום שדי.
כרגע עייפתי מלחפש.
עייפתי מטינדר, מקיופיד, וגם מהכלוב כמקום להיכרויות. הוא מקום סבבה לחפירות, לעומת זאת.
זוגיות היא עבודה, ולא פשוטה.
ועייפתי.
עכשיו הזמן לעשות דברים שאינם קשורים למין השני.
עכשיו הזמן ללמוד להנות מעצמי.
אין לי מושג איך מתחילים, אבל הגיע הזמן.