כואבת לי הבטן. לפני מחזור כנראה.
פוסט מסויים שעשה לי לא נעים אבל פאק איט. כשאדם שביקש שתרשמי את סודותייך מעדיף לראות סרט במקום לדבר עליהם ואחרי יומיים שולח הודעה כאילו כלום, זה כבר די מסביר את סדר העדיפויות.
הייתה תקופה שהייתי שומעת הרבה את ביירון קייטי. יש לה שיטה של שליטה במחשבות. אני לא לגמרי זוכרת, אבל זה מורכב מארבע שאלות:
האם זה נכון?
האם אני יכולה לדעת בוודאות שזה נכון?
איך המחשבה הזו גורמת לי להרגיש?
איפה הייתי ללא המחשבה הזאת?
תרגיל ראשון
---------------
״אני שמנה״
האם זה נכון? כן
האם אני יכולה לדעת בוודאות שזה נכון? כן
איך המחשבה הזו גורמת לי להרגיש?
עצובה. כבדה. רוצה להכנס למיטה ולא לצאת. דואגת מזה שהמכנסיים שלי כבר לא עולים עלי. לא קמתי מהכסא בעבודה כי הרגשתי שהתחת שלי נהיה כזה גדול שאני לא רוצה שיראו.
איפה הייתי בלי המחשבה הזו?
הייתה לי דאגה אחת פחות. עדיין הייתי עצובה לפעמים על דברים אחרים אבל ההסתכלות במראה לא הייתה כל כך כואבת. להתלבש לא היה לוקח כל כך הרבה זמן כי הייתי דואגת שיהיו בגדים לגוף שלי כפי שעכשיו, לא כפי שהיה פעם.
------
ושוב חושבת על כסף.
מלתחה חדשה? מצחיק.
ולא מבינה.
אני חייה טוב. יש לי דירה שאני אוהבת. חדשה יחסית, מטבח גדול, חדר לכל אחד, שני חדרי שירותים. שטח לשחק בחוץ. והיא עולה לא מעט. אבל אתמול צ׳וק אמר לחבר שבא פעם ראשונה ״רק תדע שהבית שלנו קטן״.
מה?
ככה הוא רואה את זה?
כנראה כי בחרתי לגור במושב שיש בו טירות, ולנו יש דירה.
אז
יש דירה מהממת
ילדים בחוגים ובחינוך לא פורמלי
אוטו
בילויים
מנוי לבריכה
והורים שעוזרים המון.
ובכל זאת....
כל כך הרבה דברים רוצה ואין.
איזהו עשיר? השמח בחלקו.