פרדוקס ושמו בדסם

- חזרת.

- כן.

- לכמה זמן?

- לא הרבה.

- אוקי. מה רצית?

- לספר

- אז ספרי

- אין מה לספר

- חחחחחחח

- הקול שלי הלך לאיבוד

- אוי

- אני יושבת עם המטפלת וממלאת שעה בתילי תילים של מילים.

אבל היום בעבודה בקושי דיברתי. רק השתדלתי שלא יכאב לי יותר מדי.

- אוי ילדה יפה....

- אני .... נקשרתי אליו.

- אוי נסיכה.....

- אני יודעת. לא התכוונתי שזה יקרה ככה. הוא נכנס לי מתחת לעור הרבה יותר ממה שהוא היה אמור. 

מישהו אצלי בעבודה קנה דירה בפרדס חנה.

יצא לי להכיר שלושה אנשים שונים מפרדס חנה, ושלושתם נראו מרוצים שם. וזה נשמע מקום כל כך שונה מאיפה שאני היום. יש בו טבע.... אבל הוא ממוקם לא בפריפריה וזה משנה דברים. לטוב? יכול להיות.... כנראה שגם וגם. וזה אומר שאני אוכל להתנתק ממנו.

- אז?

- לא יודעת. יש בי כרגע רק דומייה. היא לא תעלם עד שיהיה מישהו שהמגע שלו ישבור אותה.