לילה טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

החיים על פי קאלי

חושפני משהו....אינטימי משהו....
לפני 17 שנים. 17 במרץ 2007 בשעה 19:14

סיימתי שיחה עם אמא.

קשה....קשה....

אני בת 26 ,עוד מעט 27.

ההורים שלי הרסו לי את החיים.
לא עוד ילדה מפונקת שההורים לא הסכימו לקנות לה מכונית.
אלא ילדה שעבדה קשה לחסוך כסף לאוניברסיטה,התחילה ללמוד,התארסה לבחיר ליבה, ובוקר אחד ולילה אחד-והחיים כבר לא מה שהם היו.
מבחורה אופטימית עם תוכניות לעתיד,הפכתי להיות מי שאני היום,גוררת אחרי שק של כעסים על ההורים שלי,על האחים הגדולים שלי שנטשו אותי,על המשפחה שלי שאנחנו חולקים את אותו הדם,השאירו אותי זרוקה ברחוב,פגועה וחבולה.

שוב שיחה עם אמא.
"מתי אני אראה אותך מתחת לחופה?" היא שואלת.

"אף פעם" אני עונה לה כל פעם מחדש,והיא כאילו מזוכיסטית-מחפשת את ההלקאה הזו ממני.

אני לא יכולה להסתיר את הכעסים שלי כלפי ההורים שלי,לא ביקרתי אותם מעל חצי שנה ורק בחגים אני הולכת לבקר,ובורחת כמה שיותר מהר.
להסתכל עליהם זה תזכורת לזה שהם דפקו לי את החיים,זה התעוררות הכעסים מחדש.


אני לא מסוגלת לסלוח!
אני לא יכולה לשכוח!


באמת שאני מנסה....אני אפילו מדברת עם אמא שלי לפעמים יותר מפעם בשבוע,אבל לא מסוגלת.

באותו יום שהם הושיבו אותי לשיחה,בגיל 23 וסיפרו לי מה קרה,התהפך עלי עולמי,ככה-בשניות!!
מאז ועד היום וכנראה שלעולמים אני לא אחזור להיות מה שהייתי לפני השיחה ההיא.

את העילבון שהאחים הגדולים שלי האכילו אותי לעולם לא אוכל לשכוח.
יש לי 7 אחיינים ואחייניות-מלבד 2 אחיינים גדולים כבר-אם אני אראה אחד מהאחיינים שלי ברחוב-אני לא אזהה אותם.
כבר 3 שנים אף אחד לא קרא לי "דודה".
זו זכות שהרווחתי ביושר להיות דודה,והיא נלקחה ממני.

נלקחה ממני גם הזכות לחיות חיים שקטים ורגועים.

ונמאס לי שנותנים לי עצות איך לסדר את החיים-אף אחד לא חי אותם במקומי.

והגעתי לאן שהגעתי כי סמכתי על האנשים שאמורים היו להגן עלי מהעולם.

אוף.... אני כבר לא יכולה יותר לגרור איתי את הכעסים האלה,הם נהיים כבדים משיחה לשיחה,מזכרון לזיכרון.

אני עוד מסתכלת בתמונות הישנות שלי עם ש' - זה שהייתי אמורה לבלות את שארית חיי איתו. היום הוא גר עם מישהי אחרת וטוב לו,אני מפרגנת לו-מגיע לו,הוא בחור יוצא מן הכלל ואני מאחלת לו רק אושר.
אבל הזכרונות..... פשוט הורגים אותי-כי אלו היו אמורים להיות החיים שלי איתו.

פוסט בכייני משהו ולא בא לשזור בו טיפת אופטימיות.

רק לפרק.

לפני 17 שנים. 1 במרץ 2007 בשעה 3:12


אחר הצהריים ישבתי עם חברה,תוך כדי שיחת חולין נכנסה השיחה לנושא המרתק מכולם,סקס.
היא סיפרה לי שמאז שנפרדה מחבר שלה,לא עשתה סקס{חצי שנה!},אמרתי לה שצריך לטפל בזה ומיד.
ואמרתי לה,תוך כדי שאני נזכרת שהיא חברה שלי כולה 3 ימים,שאני רוצה לצפות בהם.
להפתעתי,היא אמרה לי שדווקא מתאים לה אבל שאני אביא עוד גבר.

לצערי הכוכב,אמר שכנראה שלא יוכל להצטרף למפגש,ובסוף את הסדינים היא חלקה.....איתי...
אבל לא על החלק הזה רציתי לספר לכם.
כשחזרתי ממנה בסביבות אחרי חצות,עלה מולי הכוכב {זה שלא יכל להגיע} ושאל אותי איך היה המפגש,סיפרתי לו ותוך כדי שיחה יצא שתוך רבע שעה מסיומה,הוא היה אצלי בדירה.

האמת שלי ולכוכב היה סה"כ מפגש אחד קודם,שלא כתבתי עליו כי לא ידעתי אז איך לכתוב וגם היום אני לא יודעת לספר מה היה שם,מהספייס המטורף שהייתי בו,רק הסימנים הכחולים שהותיר על ישבני ושדיי נשארו תזכורת לסשן המטורף שהיה לי.
אבל גם על זה לא ממש רציתי לספר לכם....

היה ברור לי שלהופעת הכוכב אצלי בדירה יש להתארגן בהתאם.
ניקיתי חורים,התלבשתי,סידרתי את האיפור,את השיער,לבשתי מגף מתחת למכנס בד השחור וחזייה מתחת לחולצה שחורה חצי שקופה.
עד השנייה שדפק בדלת,תוך כדי התארגנות לכבודו,הייתי בשיחת וידאו עם עבד שלי,וכל הזמן רץ לי בראש שאני צריכה לנתק את השיחה כי אני צריכה להתארגן גם נפשית למפגש עם הכוכב,סיגריה אחרונה וכזה....

הוא נכנס אלי הביתה,בשנייה שהוא יצר קשר עין ישיר איתי,פתאום קיבלתי בתוך הבטן כמו פיצוץ פנימי של תחושות ורגשות.
פחד,ריגוש, שנאה,הערצה,ועוד כמה שאני לא יכולה לזהות.
התיישבנו אצלי בחדר,אין הרבה מקום לשבת,או על המיטה או על הרצפה....
הוא התיישב על המיטה,אני נותרתי עומדת,מהססת...

הוא סימן לי לשבת לידו ושאל אותי אם אני יודעת למה הוא הגיע עד אלי,עניתי שכן,כדי שאני אשמש אותו למה שירצה,חור.
פתחתי לו את המכנסים וחילצתי את האיבר שלו,מהופנטת,מהתחתון{כוכב= זין יפה וענק,ואני מתכוונת- ענק...}.

הוא הרג לי את השדיים,הייתי בטוחה שעוד שנייה יקרע לי אותם מהחזה,כאב לי קצת שהוא ממש מחץ ושחררתי אנחת כאב.
הוא ניסה לבדוק כמה הגרון שלי עמוק,לצערי ובשם ההיגיון,לא הצלחתי להכיל את כולו,בקושי מעל החצי,זה הכעיס אותו והוא מדי פעם הכה על לחיי,שולח אותי ללקק למטה,לא שכח גם לירוק עלי.

הוא השכיב אותי על הבטן והתחיל להכניס אצבעות,שמחתי שלא לאחוריי,כי פחדתי כמה יתעלל בי, ולמען האמת אין לי מושג כמה אצבעות הכניס לשם,אבל לפי ההשתוללות שלו,אני מהמרת שהוא הכניס את כל הכף יד,אבל אני לא בטוחה,הייתי כבר חצי בספייס,ולגמרי בעולם משלי. פעמיים עשה לי את זה,עם מנוחה של כמה דקות בין הראשון לשני,יותר אולי למנוחה שלו מאשר שלי,לא בטוחה כמה זה שינה לו,רמת הכושר שלי. העיקר שהוא נהנה.

התפתלתי מעונג,כאב,עונג,גם חצי דקה,אולי דקה אחרי שהוא הוציא את היד ממני.
לתחת הוא כבר הכניס לי ויברטור,בעובי שלא יבייש אף גבר שמתלהב מהזין שלו,ולהפתעתי לפני שהכניס אותו,שאל אותי בהתחשבות אם אני רוצה קרמים או חומרי סיכוך לפני שהוא מתעלל לי גם בישבן.
הסתכלתי עליו וידעתי שאם ישים חומרי סיכוך,פחות יכאב לי,ומתוך הבנה שהכאב שלי עושה לו טוב, וויתרתי על האופציה הנדיבה.על יבש.על החיים ועל המוות.
הייתי אמיצה לאורך הזמן הזה,והוא חפר.
בין חפירה לחפירה,בין שהוא מטיל אותי על המיטה כמו משחק,הוא לא שוכח לדחוף לי את האיבר שלו לפה.

הוא הפסיק ושאל אותי אם יש לי בקבוק בירה ריק.אמרתי לו שבמטבח והוא הקים אותי מהמיטה וזרק אותי על ריצפה ומהשיער הוביל אותי למטבח,צוחק עלי,בועט בי,ואני מאיטה את קצב ההליכה,רוצה עוד,ככה,ליד הרגליים שלו.במטבח ליד השיש,העמיד אותי על הברכיים ודחף לי שוב לפה.

אני לא זוכרת איך שוב הגעתי לחדר,אבל למזלי הוא ירד מהבקבוק,נשכב על המיטה ולקח סוג של אתנחתא ממני,הצעתי לו מס'ג והוא הפקיר את גופו לידי. מחייך ,התיישבתי עליו והתחלתי למרוח את גופו שמן ומעסה אותו מהכתפיים ועד כפות הרגליים,הוא כיוון אותי עם היד לכיוון חור הישבן שלו,בלי מילים שלח אותי לעסות אותו בלשוני. אחר כך,הוא התהפך,חושף לפניי את חזית גופו המרשים.
ואז עיסתי את החזה ,הבטן,הירכיים,סוגדת לגופו בשתי ידי,מודה על כל דקה של עוד נגיעה בו.
חשבתי לעצמי שהנה,ככה מרגישים כל העבדים שרוצים לגעת בגוף שלי,למרוח אותי בשמן,אבל המחשבה הזו חלפה לה,כשהוא דחף שוב את הראש שלי אליו,חונק אותי,בא לי להקיא,לא מפסיקה,כלבה טובה,זונה.

הוא גמר לי בפה.נרדם לשלוש דקות,התלבש והלך


זהו,אני חולקת איתכם ברגעי אמת את הספייס שלי.
משחק,צעצוע,חור. לא קאלי ולא כלום.

אני מסיימת לכתוב לכם אולי את אחד הפוסטים האינטימים שכתבתי אי פעם,

 

דמעות בעיניים,

 

על חוויה נדירה,שבאמת האמנתי שאני למטה,לא משחק,אמיתי.




אני משערת שלמרות שלכוכב אין פה ניק,הוא יכנס לקרוא אותי ואני רוצה להגיד לך באמת,מכל הלב.
מהמפגש הראשון שלנו,ידעתי שאתה חזק ממני,לא היית צריך הרבה כדי לקחת אותי למטה,במפגש הראשון זה הסתיים באסון ריגשי מצידי וצעד אחורה מבחינתך.מבחינתי הייתי באטרף של כעס על עצמי שהפסדתי לך,שהייתי למטה,בכיתי יומיים והרגשתי איום,ולעומת זאת,היום,כפי שאתה קורא,אני בוכה דמעות של אושר על אחד הלילות המאושרים שאני זוכרת מזה שנים,ולא חושבת שהצלחתי להביע את עצמי נכון אחר כך.


תודה לך,על הכל.

לפני 17 שנים. 22 בפברואר 2007 בשעה 21:33

עמק הזמין אותי שבוע לפני הטיסה לאירוח ירושלמי,יום שישי לארוחת ערב. יודעת שברגע שהסכמתי שנינו כבר ידענו שיהיה שם סשן. אני הגעתי רעבה,עם בן לוויה,כולי ציפייה לבישולים של עמק. ציפתה לי הפתעה. ארוחת הערב כללה צלוחית גבינה מפוצצת זעתר ושמן זית,חומוס,וכמה פרוסות לחם שחור. שלחתי אותו להחליף בגדים כיאה למארח,בסינר בלבד. כשהוא חזר,הלבשתי על האוזניים שלו אטבי כביסה,ומעתה כונה אך ורק בשם "העבד". גם המארחת וגם החבר שהצטרף אלי קראו לו "העבד". הורתי לו לקחת מהם הזמנה לאוכל. המארחת הזמינה פרוסה עם חומוס וידידי הזמין פרוסה עם גבינה. אמרתי לו שאת הכריכים,שיחתוך באלכסון ויוסיף להם קישוט בצד,ירק או משהו. הוא חזר עם שתי הצלחות,בהן הכריכים.חתוכים לאלכסון,אך בלי קישוט. אמרתי לו להכין לי כריך עם גבינה,כל זמן ההכנה הוא התפאר כמה טעימה הגבינה כי הוא תיבל אותה. טעמתי מהכריך,ומהגועל ירקתי את הביס חצי לעוס החוצה לצלחת. "זה מגעיל" צרחתי עליו. שמתי את הצלחת ליד הרגליים שלי והוריתי לו לאכול בעצמו את הכריך.כשהוא סיים איתו,הוריתי לו עם לאכול את כ-ל הכריך. "טעים לך"? שאלתי אותו. הוא חייך אלי ואמר לי שכן."אין בעיה עבד,תביא לכאן מהר את כל הקערה" הוא הביא לי את הקערה וירד לארבע. תפסתי אותו מהראש ודחפתי את הפנים שלו לתוך הקערה" טעים לך "? צחקתי על הפנים המרוחות בגבינה שהביטו בי. החצוף עוד עונה לי "כן" לקחתי כפית והאכלתי אותו.עם כל השמן שהיה בשפע,ועם כמויות הזעתר.לא ויתרתי לו על טיפה. אחר כך שלחתי אותו למקרר,לתת לי רשימת מלאי של האוכל הקיים. כשהוא פירט את התכולה,עצרתי אותו בעוגת גבינה,שלמזלנו,הייתה קנויה. הורתי לו להביא לי 2 חתיכות ולשאר הנוכחים. השכבתי אותו על הגב,עם הפנים אלי,דוחפת לו את הרגליים על הפנים.מורחת עליו את שאריות הגבינה. לקחתי פרוסת עוגה אחת,ודחסתי אותה בכוח לפה שלו,חונקת אותו קצת עם העוגה. שמתי מעט עוגה בין אצבעות הרגליים שלי ודחפתי לו אותן לפנים. הסתכלתי עליו,מרוח בעוגת גבינה והגבינה ממקודם,הוריתי לו להביא את החומוס. לקחתי כף והתחלתי למרוח את עמק בחומוס,נוטף על השטיח ועל הכרס הקטנה שלו,מסתכלת עליו,בוחנת אותו לראות שהוא מספיק מלוכלך והורדתי אותו לשכב על הבטן ולהיזהר שלא ילכלך עם החומוס את השטיח. קשרתי אותו בתנוחת החזיר והדלקתי 3 נרות, נתתי לשעווה להתחמם קצת וציירתי על כל הגב,הישבן,הרגליים בצבעים עזים של שחור,כחול,וצהוב. כולו צבעוני ומקושט. העמדתי אותו אחר כך,משאירה את הידיים שלו כפותות מאחורי הגב,והתחלתי לתלות עליו אטבי כביסה, על שרירי הידיים,קצת על הבטן,ירכיים פנימיות,מקושט באטבים לרוב,הורתי לו שלא יזוז,והתחלתי להצליף באטבים,שלאט לאט התנתקו מהגוף של עמק ונפגשו עם הרצפה. המשכתי ושיחקתי בו עוד להנאתי,והגיע גם הרגע שהתחשק לי פשוט לזיין לו את התחת. לבשתי כפפה,ולקחתי את החומר סיכה,והתחלתי אצבע אחר אצבע לבעול לו את החור. 5 אצבעות נכנסו לרקטום שלו,אך לצערי, לא הצלחתי לסגור אותן. הפכתי אותו על הגב,הרמתי לו רגליים כמו זונה,ודחפתי לו את הפלאג המתנפח. ניפחתי את הפלאג קצת אחרי שעמק זעק מכאב,והתחלתי לזיין אותו עם הפלאג.הצלפות לא נחסכו מישבנו,המארחת דאגה ללטף את עמק ברגע שהרשתי. התארגנו לאט ליציאה לכיוון תל אביב,אבל היה ברור שהסשן לא נגמר,לא לגמרי..... ההמשך יבוא........

לפני 17 שנים. 17 בפברואר 2007 בשעה 18:57




תיבת הודעות פרימיום > הסטוריה



מאת XXX11 תגובה ל:ערב טוב 20:31 17/02/07

את מנופחת מכוערת ומטומטמת כמו כל הנשים הישראליות
אין לי שום כוונה להיתיחס ליצור נחות וחצוף וחסר תרבות כמוך
מי את חושבת את עצמך חתיכת זבל אנושי מהלך על שתיים
[אין כמו הרוסיות תלכי כפרה עליהם]



מאת kaly תגובה ל:ערב טוב 20:21 17/02/07

אם היית טורח לקרוא את הפרופיל שלי אחרי התמונה,היית מגלה שיש לזה תשובה.

אל תמדוד את הסבלנות שלי לאנשי שיחה לא רציניים.


מאת XXX11 תגובה ל:ערב טוב 20:16 17/02/07

לאיזה צד את נימשכת כרגע
לשולט או הנישלט?


מאת kaly תגובה ל:ערב טוב 20:10 17/02/07

כן

מאת XXX11 תגובה ל:ערב טוב 19:59 17/02/07

את ותיקה בעולם השליטה?


מאת kaly תגובה ל:ערב טוב 16:54 17/02/07

לא דיברנו , לפחות לא דיברנו תחת הניק הנוכחי שלך



מאת XXX11 ערב טוב 15:55 17/02/07

היי
האם דיברנו בעבר?


ואני שואלת - לאן הגענו ?????

[b]

לפני 17 שנים. 16 בפברואר 2007 בשעה 8:44

היום השפרצתי מים.

לפני 17 שנים. 14 בפברואר 2007 בשעה 18:56

הייתי צריכה לפגוש היום בחור שהתכתבתי איתו מהכלוב.

תכננו להפגש היום,ומתוך בעיקר דאגה מפגישה ראשונה,שיתפתי חברה במה שהולך לקרות הערב,והיא שאלה אותי שאלה מזהה עליו,ומסתבר שהיא גם דיברה איתו.

ניק כפול,התנהגות שונה במקצת בן ניק לניק.


התקשרתי לבטל,מהר,מזל שסמכתי על התחושה האחראית שבי וסיפרתי לחברה עליו,למקרה ביטחון.

בנות - תמיד תזכרו : תמיד לשתף מישהו שאתם סומכים עליו בפגישה הראשונה, תדאגו שמישהו יתקשר,לוודא שהכל בסדר.

לא לסמוך רק על עצמכן.



לפני 17 שנים. 14 בפברואר 2007 בשעה 2:34

לא נרדמת.
משהו אוכל אותי אותי כבר כמה ימים,אולי כבר מיום חמישי שעבר....
תחושת מיאוס,מהכל.
התחושות שליוו אותי לאחרונה היו בעיקר עצב,אכזבה,מיאוס ואני אפילו לא מצליחה להבין למה אני לא משתחררת מזה.
התקפי חרמנות תוקפים אותי כאילו לנסות לגרום לי להתנתק מכל המחשבות שמטביעות אותי בדאון הזה.

אני חייבת למצוא עבודה שאני אוהב לעבוד בה,שארגיש שלמה שאני קמה בבוקר עבורה.
הרבה מהמכרים שלי שאלו אותי למה פשוט לא לחזור להיות מלכה בתשלום,כולל כאלו שהיו אצלי בעבר והיו רוצים שוב.
אני חושבת רק על החלק שגרם לי לפרוש,על כל מה שלא אהבתי ולא יכולה שלא לחשוב על מה שכן אהבתי.
אני בכלל לא יודעת אם אני בנקודה שאני רוצה שוב לקחת עבדים בתשלום.

חשבתי שמצאתי לעצמי נקודת עוגן בחיים הסוערים שלי,אבל גם העוגן הזה טבע.

מרגישה מנותקת מהמציאות,בסופ"ש הזה ברחתי מחוץ לעיר,לחבר יקר,לא יצאתי מפתח ביתו,פשוט הסתגרתי בעולם שהתחיל ונגמר בין 4 הקירות של הבית.ושוב לחזור הבייתה...לאותן הצרות,לאותה השגרה,לאותן דילמות שמקרקרות בי.

אני חייבת שינוי,דחוף.

אני מזהה בעצמי מדי פעם את הצורך בשינוי,בדרך כלל אני מספקת את הצורך הזה בתספורת/צבע, אבל הפעם אני מרגישה את זה חזק יותר, יודעת שתספורת לא תשנה כלום.
הפעם,הצעד שנדרש לשינוי הוא גדול ומשמעותי יותר.


הפלאפון בוכה שנגמרת לו הבטרייה,שיסתום את הפה,הבטרייה שלי מרוקנת ממזמן......
מכבה את הסיגריה במאפרה והולכת לנסות להרדם.

לפני 17 שנים. 7 בפברואר 2007 בשעה 10:39

התעוררתי במצב רוח סדיסטי.

את המצבטים הלבשתי לו על הפיטמות.
"כואב?" שאלתי- נראה שלא כל כך....

שיחקתי איתם,משכתי אותם,סובבתי אותם.
גניחות הכאב,עשו את שלהן,המריצו אותי יותר ויותר להכאיב.

כשהורדתי אותן,הוא פתאום התרומם,החזיק במכנסים ושיחרר גניחה קטנה.
על המכנס הופיע כתם,הבחור גמר במכנסיים.

מדהים,פשוט מדהים!

הולכת לעבודה במצב רוח סדיסטי וחרמני משהו....

לפני 17 שנים. 4 בפברואר 2007 בשעה 9:40

מי שמכיר את הכתובת מסנג'ר שלי יודע שאישתר קרובה אלי לא פחות מקאלי :D



אישתר


ביצוע: סטלה מאריס
מילים: פבלו רוזברג
לחן: ניק מילר ופימה שוסטר




אישתר שורפת במבטה
אישתר טורפת בזימתה
אין לה גבולות אסורים
אין בה קולות יסורים
אישתר הורסת
אישתר דורסת.

את האש, אני הקרח
את האדמה
ים גועש באור ירח
צורח
כל חפצה הוא אהבה

אישתר עוגבת, בחום מזגה
אישתר אוהבת, עד לפסגה
היא מלאת תאווה
היא מציתה להבה
אישתר שוברת
אישתר גוברת

את האש, אני הקרח...
[b]

לפני 17 שנים. 3 בפברואר 2007 בשעה 10:39

תזחל אלי,על הבטן

תתפתל סביב רגלי,חבק אותי חזק.

תרים את הישבן,כמו זונה טובה.

תחשוף בפני הכל-גופך ונשמתך.

זרוק את עצמך לפניי,לרחמיי,לחסדיי.

תאהב את הכאב שאתן לך ממני.

תאהב את המילים שאני יורה אליך.

תלקק את הרוק שלי מהפנים שלך.

תבלע כל טיפת שיוצאת ממני לגרונך.

תדאג שתמיד אשאר עם חיוך על הפנים.

תאהב לשמוע אותי גומרת,

תאהב לשמוע אותי מתענגת עליך , איתך.

שב בצד בשקט כשאין לי צורך בך

אל תפריע,תהפוך לבלתי נראה

וכמו כלב טוב,בהשמע שריקת הבעלים

תתיצב מהר,מוכן ומזומן לכל דבר שארצה




תעשה אותי שמחה-אני אעשה אותך שלם ומאושר