החיים על פי קאלי

אני לא יודעת למה זה מציק לי, המחשבה הזו שנכנסה לי לראש במקרה ומסרבת לצאת ממנה. אולי בפסטיבל הזה.... הוא יתחבר שם עם איזו בחורה. אני לא יודעת איך אני אגיב אם אני אדע שהיה עם אחרת, בלעדיי. אני חושבת שלא אצליח להתמודד עם זה.
אני מדמיינת את השיחה הראשונה שלנו כשהוא יחזור מהפסטיבל וישלח לי "היי", אני יודעת שאני אהיה חייבת להתאפק ולשלוח איזה "היי" בחזרה ואולי גם "איך היה" לפני שאני אתפוצצ ואשאל אותו אם הוא התעסק עם אחרת.

ואם יענה  בשלילה? אז הכל בסדר? אז השאלות שהטרידו אותי לפני המחשבה הזו כבר לא יטרידו אותי? למשל כמו העובדה שעד לפסטיבל הזה( שזה בערך חודש +-  של קשר) מהיום הראשון שהכרנו, לא עבר חצי יום בערך בלי שיחה וזה ממש היה כמו גמילה וזמן לרפלקציה. 
אני מבינה שלמרות שאני חושבת שאני לא בנויה לקשר רציני, אני כן רוצה אחד כזה, בעיקר כדי שאוכל שוב לחוות אהבה, ויותר חשוב מלהאהב על ידי מישהו אחר- זה שאני אוכל שוב לאהוב. הלוואי שיכולתי להתאהב בו. 
אני מבינה שאני משקיעה בקשר הזה,משקיעה בו את כל כולי, ומשהו לא מרגיש לי טוב.לא נכון. 

ואם יענה בחיוב? אז יהיה אכפת לי אם רק התחרמן איתה, אם היא מצצה לו או שהוא זיין אותה? זה ישבור את הכלים. זה יגמר ביננו. אני לא בטוחה, אבל ככה אני מרגישה. אני כבר לא אוכל להסתכל עליו אותו הדבר, הסקס לא יהיה אותו הדבר, אני באיזשהו מקום אפילו אגעל ממנו. עדיפ שזה יגמר. 

ובכלל, מה זה אומר  עלינו, על מה שהוא חושב עלי ועל הקשר שלנו במיוחד אם דיברנו על הנושא והוא יודע שאם יהיה עם בחורה אחרת בלעדיי, זה כנראה יגמר ביננו.עד כמה הוא העריך אותי/את הקשר שלנו?
ואם לא היה עם בחורה אחרת, עדיין ישנן כל כך הרבה שאלות שחלקן לא מגובשות אפילו כמו שצריך בקופסה השחורה אבל יוצרות לי מועקה כמו טון מלט על הלב והמוח שלי.

אני חושבת שאני אוהבת אותו, הכי הרבה שאני יכולה להרשות לעצמי. ואולי.... אולי זה יותר מידי עבורי....