אז קבענו כל הקבוצה למאנ'צ על הים. גם האיש אישר הגעה. שעות לפני המפגש כבר התהפכה לי הבטן, הכעסתי אותו נורא, אני חושבת שגם נורא פגעתי בו. פחדתי מהרגע שהוא יגיע ויתייחס אלי כמו לכל החברים. הוא צלצל להגיד שהגיע. צעדתי על השביל, עם שמלה שחורה קצרה וחברה לצידי, הוא קלט אותי מרחוק ואמר "בריצה". כמה זמן לוקח להגיד מילה אחת? כמה זמן לוקח לשמוע מילה, להעביר את הצליל למוח, לפענח ולהבין את המשמעות שלה? זה בדיוק הזמן שלקח לי להתנצל לחברה ולהתחיל לרוצ על החול לכיוונו. פתאום הדמות שלו נראתה ברורה על השביל מולי, בגינס קצר וחולצה שחורה, עומד מולי וממתין שאגיע עד אליו. המוח כאילו עובד על 200, הפחדים פינו מקום להתרגשות וכשהגעתי אליו, החיבוק והנשיקה הפיגו את יתרת החששות.
אחרי שהעברנו את כל הציוד לפינת חופ שמצאנו, ביקשתי ממנו לצאת לטיול רק שנינו. דיברנו, התנשקנו ובפעם הראשונה הוא פתח את המכנסיים, ירדתי על הברכיים בלי מילה וטעמתי אותו. הוא ביקש לראות אותי כשהכנסתי אותו לפה והדבר היחיד שרציתי להיה לענג אותו.
חזרנו לחברים, ואנחנו מכינות שולחן, הגברים על המנגל והמדורה. והוא שם. מרשים מכולם. לא יכולה להפסיק לחפש את העיניים שלו.
בשלב מסוים, הוא הוציא את ביצת הרטט ושלח אותי להכניס אותה. מאחור. כל הערב הוא הרטיט אותי, לפעמים באמצע שיחה עם אחר. הוא מחזיק את השלט ואני, בידים שלו.
על אפ ששתיתי לא מעט אלכוהול, הייתי חייבת להשאר בשליטה. כדי שאוכל להענות לקריאה שלו,אם תבוא. כדי שאמשיך להיות חדה ולא אדבר שטויות או אעשה משהו שיהיה עלול לבייש אותו. הוא ישב על כיסא ואני למרגלותיו על החול. בטבעיות. הכי הגיוני לי להיות שם.
הלילה ירד, והכוכבים היו בהירים וברורים. אפילו בחושך ראיתי אותו בבהירות, את המבט בעיניים שלו, את הרוגע כשצפה באש צוחקת ורוקדת בזמן שכילתה את העצים. הוא גילה שאין לי מושג בכוכבי השמיים או בכלום יכולת שלי לזהות אותם. אבל הוא לא צחק על חוסר הידע שלי, בסבלנות לימד אותי לזהות את מצב הירח (לדמיין קו באמצע ואז לראות ג' או ז') ואת העגלה הגדולה ולספור את המרחק (פי 5 מרחק) לכוכב הצפון.
הגיע הרגע ללכת, לא רציתי שהלילה יסתיים. הוא לקח אותי לרכב שלי, נסיעה של 20 דקות. החזיה ירדה שנייה לפני שנכנסתי לרכב. כשהתחלנו את הנסיעה גם החלק העליון של השמלה ירד, הותיר אותי חשופה וזמינה למגע שלו. הוא פתח מכנס ואני על הברכיים, טועמת אותו בשקיקה. "את רוצה שאגמור"? הוא שאל. למרות שלימדו אותי לא לדבר עם פה מלא ניסיתי להגיד שכן. "תתחנני", הוא דרש ואני התחננתי עם פה מלא.
לא נפלה טיפה.
את השמלה הוא אמר לי להרים רק כשהגענו לקרבת הישוב.
יש לי מלא מתנות כחולות סגולות על הגב והידים שהעניק לי בנשיכות.
הלכתי לישון בתחושה של אושר ושלמות.
האיש שאני רוצה להיות שלו, מדהים.
תודה.
