התקופה האחרונה מאופיינת בעיקר בייאוש ובאופן כללי בדאון אצלי.
סופ״ש הזה היה ארוך וטוב שכך, הייתי צריכה את זמן ההתאוששות. בסופ"ש הקודם הייתה שמחה מהולה בעצב.
זה הזוי איך משהו יכול גם לשמח אותך וגם להעציב אותך בו זמנית. קיבלתי כבוד והערכה עצומים ומאוד התרגשתי, העסקתי את עצמי בכל מני שטויות ומטלות אבל כשהכל נגמר ואו בכל רגע בו הייתי לבד לכמה דקות, אפילו באוטו בדרך הבייתה, העצב חזר.
תחילת השבוע גם היה מוזר, שום דבר לא התנהל כמו שצריך. מזל שלפחות הייתי בימים בראשון ושני כל פעם כמה שעות עם האביר שלי. אפילו שגם הוא היה עייף ובלי מצב רוח.
ביום שני יום העבודה היה מחורבן ומלא דברים לא הסתדרו או התנהלו כמו שהם צריכים (שלא נדבר על דברים שנשפכים עלי) זה הגיע למצב שאני כבר בוכה בקופ"ח בביקור מעקב שיגרתי לחלוטין. משהו קטן אחד והתפרקתי. אמנם אחרי זה קיבלתי חיבוק מאחד האנשים החיוביים שמלווים אותי בשנה וחצי האחרונים אבל זה הצליח לעודד אותי רק מעט.
בהמשך השבוע אחרי עוד אחד מימי עבודה מאוד מתישים, נפלתי.. סליחה.. התרסקתי ונמרחתי.. במדרגות בגניסה לבניין וכל הברכיים, ירכיים, בטן, חזה וכפות ידיים נפצעו והכל צבעוני עד עכשיו. לפחות השפה שנפתחה לי החלימה כבר.
ואם לא היה מספיק את ערב החג ביליתי עם שעות נוספות בעבודה לפני שהספקתי להגיע הבייתה ולרוץ לארוחת חג.
אמנם נחתי קצת במהלך הסופ״ש אבל את השבוע הזה אני כבר מתחילה במחסור של שעות שינה אחרי שאמא טבע החליטה ששקט ומנוחה בלילה זה לא משהו הכרחי כנראה ומה שעדיף זה רעש והרס של חזירי בר ויללות מטורפות של תנים (מיותר לציין שהכלבה שלי הסכימה עם אמא טבע ונבחה כל הלילה)..
אז מה?!
ככה זה הולך להיות מעכשיו?!
שיהיה שבוע טוב וקסום!
