ראשון היה בסדר, הכנתי את כל מה שצריך ליום הארוך שהולך להיות ביום שני. שאלתי את האביר על תוכנית העבודה שמחכה לנו למחרת והוא שלך gif שהיה ברור לי שהוא לא שם לב מה הוא שלח, זה ממש שיעשע אותי וידעתי שאני הולכת להביך אותו עם זה למחרת. ביום שני הכל היה כבר מוכן אז יכולתי להנות מנסיעת בוקר רגועה עם האביר. החמאתי לו על הgif ששלחת לי כמה פעמים במהלך הנסיעה והבנתי שהוא אכן לא שם לב מה הוא שלח בכלל. התאפקתי עד שיצאנו מהאוטו וסיפרתי לו מה הוא שלח. הוא ניסה להגיד שלא הבנתי נכון אז אמרתי לו לבדוק שוב מה הוא שלח.. החלפת הצבעים של הפנים שלו הייתה משעשעת.
היה לנו יום ארוך ובאמצע עזבתי אותו והצטרפתי שוב לקראת הערב להמשך עבודה. היום נגמר מאוחר והייתי מלאת אדרנלין מכל היום ולא ישנתי טוב בלילה. המשמרת למחרת הייתה ממש קשה ולא עזר בכלל שגם את זו סיימתי מאוחר. לא פלא שהייתי עייפה גם במשמרת של יום רביעי. הייתי בטוחה שכשאגיע הבייתה אני אוכל לנוח קצת. לנמנם לפחות שעה כדי שאוכל להמשיך לתפקד, אבל הטלפון לא הפסיק לצלצל על דברים מהעבודה שלא יכולתי להתעלם מהם וכל פעם מחדש התעצבנתי כי השאלות היו מטומטמות! היום המשמרת הייתה דיי הזוייה ואפילו מזעזעת. אבל השיא היה כשלא אישרו לי את החופש לטובת מעבר דירה. השילוב של רמות העייפות שלי עם העצבים המצטברים לא עשה לי טוב עד רמה שכבר הרגשתי לחץ בחזה.
צליל הודעה פשוט (חצוצרות של תרועת אבירים) הצליח להחזיק אותי בלי התפרצויות עד סוף המשמרת ואז רצתי ישר אל האביר (שעבד במתחם סמוך) נכנסתי למשרד סגרתי את הדלת וישר שפכתי הכל. כמו אביר אמיתי הוא הקשיב, שאל שאלות קטנות והשיא היה שהוא התנצל כי אין לו איך לעזור לי, לשנייה הרגשתי רע עם זה ששפכתי עליו את כל מה שהצטבר לי במהלך השעות האחרונות אבל אז הוא הוסיף ואמר שלמרות שאין לו מה לעשות ואיך לעזור, אני תמיד יכולה להמשיך לשתף אותו. אני נוטה לשתף אותו, אמנם הפעמים שאני ממש נכנסת לפרטים הן בודדות, אבל לשמוע ממנו שאני יכולה.. זה משהו קטן שעושה הבדל גדול!
וכמו תמיד, כשקורה משהו ואני לא מצליחה לצאת מלופ העצבים/כעס/עצב, הוא יודע לשנות נושא ו״לשתול״ לי במוח מחשבות נוספות בנושאים אחרים לגמרי שיעסיקו לי את המוח ושיעזרו לי לצאת מהלופ הזה.
ואז, אפילו מבלי שאצטרך לבקש, קיבלתי חיבוק ארוך (על עניין החוזק אני עוד עובדת). זה כל כך כיף שיש לי אותו.
השבוע הזה לא נגמר עדיין, מחר אני שוב עובדת. משמרת שישית כבר השבוע! אני אף פעם לא עושה יותר מ 5!
ומה עוד מעצבן.. המשמרות שלי השבוע היו כאלה שלא איפשרו לי להיפגש עם מי שיכול לחבק ולהקשיב לי ולתת לי לפרוק. אז נוצר מצב שהגעתי ליום חמישי כמו פקעת עצבים.
הסופ״ש הקרוב לא הולך להיות מלא ביותר מדי מנוחה ושבוע הבא גם נראה עמוס לא פחות... והסיכויים שאני אראה את הבחור שלי לא הכי גבוהים. אני יודעת שהוא מתשדל לבוא ולהיות איתי אבל זה לא כל כך תלוי בו.
כן כן.. האנשים בחיים שלי עובדים בעבודות כאלה שהשילוב עם העבודה שלי גורמת לזה שהם לא יהיו זמינים עבורי בזמנים המצומצמים שבהם אני זמינה.
האביר בדיוק שלח עכשיו הודעה שסיים לעבוד רק עכשיו, וביום שבת הוא גם יהיה בכוננות.
מקווה שהסופ״ש הזה יעבור חלק.