אני מאוד מכבד את הזהות של מי שמולי. בראטית, לצורך העניין, כל עוד ברורה לשנינו ההיררכיה ואצל מי השליטה בסופו של דבר.
לפני שבוע, שיחקנו משחק די מסוכן של צ'יקן.
היא התגרתה בי, הכלתי בהומור.
היא לגלגה על כך שאין סיכוי שתציית לי בהוא הרגע, והכלתי בהומור.
היא התכחשה להיותה שפחה שלי או נשלטת שלי בכלל. אמרתי "יש רק דרך אחת לגלות".
היא עלתה על המיטה, ועקצה אותי מילולית, עדיין הכלתי.
היא החלה לטפס עלי, ממלמלת משהו על איך תבצע בי את זממה.
בין רגע התחלף הטון שלי. לא הווליום, אבל הטון.
"יש לך בדיוק 5 שניות להתפשט ולפשק ברכיים על המיטה, ידיים מאחורי העורף, לקראת העונש שמגיע לך, ושלפתי את מצבטי הפטמות שהיא כה שונאת.
לא חלפו 5 שניות והבראטית היתה לשפחה עירומה, בפוזה, רועדת ספק מהתרגשות ספר מפחד , מצפה למה שאחליט לעשות לה. משכתי את זה כמה שניות טובות. ושאלתי אותה "של מי את?"
"שלך אדוני"
ומה את?
"שפחה שלך אדוני"
ומי שולט בכל מה שיקרה לך?, שרדתי תלך שאני מגולל את מצבטי הפטמות?
"רק אתה אדוני"
"מעולה" אמרתי. "משוחררת, זה היה רק כדי להוכיח נקודה".
הצריחה שלה" אני שונאאאאאת אותך" עדיין עושה לי טוב כשאני חושב עליה.