הוויה תני לי כח להסתכל עלי, ולראות אותי מול כאב חיי

הכרתי אותו,

והגעתי לכאן. 

לארץ הסטיות,

הריגוש מלאן. 

בינתיים הלכתי,

עוד לא ממש טעמתי,

אך נחשפתי במעט לרעיון,

ודי לחכימא ברמיזא,

כדי לקלוט את פוטנציאל החוויה, הקסם והשיגעון.

יושבת על הגדר, רגל פה רגל שם,

ובין הרגלים, הצילו, חם:)

הוונילים נשפכים כנהרות לפתחם,

השולטים מפה גם.

ואני?

משקיפה על העולם. 

תוהה...

איך לעצור את הדמעות?

תגידו, איפה יש עולם אחר לחיות?