נתת לי להאמין לך , לכל מילה שיצא לך מהפה.
קניתי אותן כל פעם מחדש, כמו שקונים ילדה קטנה עם קוקיות שאומרים לה תביאי לי נשיקה ואקנה לך סוכרייה.
אהבתי אותך , באמת אהבתי .
ואני אחת כזאת שאם נכנסים לה ללב אני אתן את כל כולי.
אבל כנראה שנתתי את עצמי יותר מדי לבן אדם שנתן לי כאפה אחת ענקית ולא במובן הפיזי.
שזה עוד הייתי מוכנה לקבל .
היום אני כבר עם מישהו אחר , התחלתי זוגיות עם בן אדם שמנסה לאכול אותי עם כל התסביכים שלי ,
והוא יודע שזאת חבילה מורכבת.
הגבר הזה מנסה לתקן את הפצעים שאתה הותרת בי.
הוא כמעט באותו ראש כמו שלי , אני עדיין מנסה לתקן בעצמי המון דברים כשאני איתו.
אני מפחדת שהוא יגלה שאני אוהבת לסבול ולכאיב לעצמי בלב.
כאב שאני לא יכולה לתאר , כאב שאני אוהבת להרגיש .
להתכנס בתוך עצמי ולשקוע לתוך הדיכאון שבי.
שם אני מרגישה הכי בטוחה , מלאה ברחמים , שאף אחד לא מבין למה אני עושה את זה לעצמי.
יש רגעים שאני הופכת למישהי אחרת , מישהי שאני מסרבת להוציא אותה החוצה.
היא אחת ממיליון תסביכים שנמצאים בתוכי.
הגבר החדש כל הזמן שואל אותי למה אני לא מסוגלת לשחק את "השולטת"
איך אשחק את המשחק אם אני לא יכולה לשלוט אפילו על עצמי?
אני אוהבת שאנשים לוקחים אותי תחת חסותם.
אני אוהבת להרגיש מוגנת בתוך גוף חזק ויציב שתופס אותי ואומר לי שהוא כאן איתי.
אני מפחדת שיעזבו אותי ,
שיגרמו לתסביך שחי אצלי בראש לצאת.
