בייבי סטפס

"את מתקדמת מעל למצופה" הוא אומר לי,

אז כנראה שמפה הוא החליט שאני מסוגלת לעוד.

כנראה שפיספס בקצת את נקודת השבירה.

"נשלטות בוכות המון" היא אמרה לי בהתחלה.

עברו חודשיים וקצת, ואני בוכה המון.

"למה את צריכה את זה?" הקול הזה תמיד שואל את אותה השאלה באותה התפעלות,

כאילו שהוא לא מבין,

שזה המקום היחיד שאני מנסה להתפרק לתוכו,

ומתפרקת, לתוכי

אני שונאת את התחושות האלה, הוא מוציא ממני מפלצת, אני נהיית מפלצת

בדיוק כמו שהוא מוציא ממני פחד לאכזב אותו

יש לי מספיק משלי, הוא רק מוסיף לי חדשים.

"למה את צריכה את זה?"

למה קשה לי לקום וללכת?

למה אני כל כך שלו בכל כך מעט זמן?

נמאס לי לבכות המון