|
|
|
דווקא שוחחתי איתך בראשי אתמול,
איך שהוא מעגל שלם נסגר,
וחזרתי אל המומחיות שלך ביום יום שלי,
ודיברתי איתך המון, בראש, ולא ענית מספיק אבל היו שם זיכרונות, ולמרות כל הזמן הזה, הקול שלך הרגוע, עשה לי טוב.
פתחתי מחברת שיש לי עם ההערות בכתב היד שלך,
והתגעגעתי.
20 שנה זה בלתי נתפס.
בחייאת תתקשר, אתה היית עף איתי על הסיבוב הזה.
ואני הייתי יכול להיות כל כך הרבה יותר טוב אם היית פה לידי.
19?
איך זה קרה?
באמת איך?
אומרים שאדם חי עד שזכרו נעלם, אני תוהה עם ידעת אצל מי תשאר בראש?
שיעור בצניעות שאינני משופע בה.
שיעור בנתינה, שלמדתי ולקחתי.
ושוב סיבוב בחיי, ומלחמה, ממש מלחמה, מהסוג שהיה מעצבן אותך ממש. אני תוהה כמה הייתי הולם בקול הבס הרועם שלך, בטיפשות הנוכחית של ההנהגות שלנו, שלכם, ניסיתי להזכר אם אתה הכרת את ג'ו ביידן כצעיר, ובכלל מה היית חושב על טראמפ והריצה שלו, אני מניח שהיה מה ללמוד שם.
וסיבוב אחר, ועוד כישלון שלא סיפרתי לך, ועוד הצלחה קטנה שבאה במקום כל שהוא ממך.
אולי על הקבר היחיד שאני מבקר מדי פעם, אשים סוקולנט יפה ואקרא לו בשמך.
אני לומד לדבר, חלקית, על דברים שלא חלקתי אם אף אחד, ודברים ששמעת אתה בפעם הראשונה.
אני לומד לשחרר ולאחוז במה שחשוב, דברים שדיברנו עליהם כשאתה היית בימיך האחרונים ואני הייתי טיפש מדי להבין.
אני עדיין לומד געגוע
אני עדיין לא מבין
תתקשר, בבקשה
המספר שלך עבר שוב לאדם אחר ואין לי את החדש
אז תתקשר כבר
על המסךבפינה התאריך קופץ לי באמצע מחשבות על עבודה.
עבודה שהיא כולה בעולם שלא הכרת, בתיאוריה לפחות, העולם המופלא הזה של ML או AI לבורים היה מרתק אותך, אני יודע.
אני יכול לדמיין את הקול שלך פתאום שואל אותי, "אבל למה?", "איך מגיעים ל... מ.... עם....", אני מחייך, העיינים שלי כבדות לרגע, מוצפות.
האם הייתי יכול ללמד אותך משהו? או שגם בעולם החדש, אתה תוך אפס זמן היית יכול ללמד אותי כמו בכל דבר.
אני זוכר פתאום שיחות על דברים שאמרת לי תודה, שלמדת משהו (חדש, ממני, היום), והרגשתי שזו מחמאה ריקה דאז, והיום אני תוהה, מנסה לזכור, אמרת תודה על דברים שאני רק רמזתי,למדת ממני?
אני חושב על המהנדס הצעיר שאני חונך עכשיו, על הפעמים שאני אומר לו "איזה כיף, למדתי משהו חדש בגללך היום".
האם הוא יזכור בעוד כמעט שני עשורים את השיעורים הקטנים כגדולים?
הוא לא ידע שזה ממך, ואני לא יודע, האם לך היה מנטור בשיעור קומתך? לא שאלתי אף פעם, ואני לא יודע איך לשאול יותר, ואני עכשיו מת מסקרנות פתאום.
בשרשרת הזו, שקיימת (או לא, כי אני לא ממש מרגיש שווה עדיין) מי קדם לך?
תעשה טובה, תתקשר, אני מת לדעת. ויש לי כל כך הרבה לספר לך! לא רק עבודה, אומנות, ילדות, אהבה, אני רוצה לספר לך כל כך הרבה!
תתקשר
היי,
השנה היית כל כך הרבה בראש שלי, בשיחות על מה.
הבנתי משהו, עכשיו כשאבא איננו גם, עד כמה השיחה בראש איתך הייתה תחליף לאבי מעל עשור. איך שנים אחרי שנפטרת המשכת לתת לי שקט, יכולת להתמודד עם פירוק המח האיטי של אבי.
השנה, היה לי המון מה לספר לך.
והמשכת לענות לא פעם.
אבל,
קלטתי פתאום שכמעט ולא חלקתי בראש איתך את העיסוק החדש שלי.
עד כמה שהוא היה מרתק אותך, ושזה אולי לראשונה בחיי תחום שאדע יותר ממך על משהו בו. וזה כמעט לא חוכמה כי כתחום זה פשוט לא היה קיים בחייך.
ומצד שני כשאני זוכר את היכולות שלך, אני שומע בראש אותך , והעיצות הקטנות, וזה עדיין עוזר לי ללמוד ופשוט מתגעגע על לספר לך מה למדתי.
17 שנה.
מתגעגע, אספר יותר, עדיין כל יום משתדל ללמוד משהו חדש.
תתקשר
הייתה לי שנה שהקול שלך חסר לי במיוחד בפחות רגעים, אך יותר חשובים.
וגם השנה אבא הצטרף אליך, ואני לא יודע לאכול את זה בכלל.
כשאתה נפטרת, הראש שלך עבד מושלם, והגוף שלך בגד, ואז חשבתי 'זה העינוי הגרוע ביותר, המודעות הזו'.
והשנה, אבא, והוא , הגוף היה בסדר, רק מוזנח ועייף וויתר כי הראש כבר לא היה שם, והוא היה עינוי לכל מי שאהב אותו.
ובאיזה שהוא מקום, אני תוהה, אם יש משהו אחרי המוות, אנחנו מגיעים אליו כפי שהיינו, כי עם זה כך, אז אתה מקבל שם שבר כלי, אבל אחד שאני אוהב.
אז תתקשר, ספר שאתם בסדר, הפעם השנה, אני פחות צריך לספר עלי, רק רוצה לשמוע שאתם בסדר .
מתגעגע.
ואבא היה אומר, הייתי עשיתי שתיתי ממשיכים
9/11 הגיע שוב,
15 שנה, מהיום שהודיעו לי שנכנעת.
20 וכמה ימים לפני שאלתי אותך איך אתה, וענית לי, היה לי יום נהדר למדתי משהו חדש, ופתחת בהרצאה מעמיקה כתמיד על משהו, מחקר שלא היה קשור לכלום, שלמדת רגע לפני, והרבה רגעים אחרי שכבר ידעת שהקץ מגיע.
וזו דוגמא, לרק עוד דבר שחקקת בי, ובאחרים.
ובזמן האחרון, זה חלק מהגעגוע.
אז תתקשר. יש לי כל כך הרבה לספר.
היום העברתי שתי הרצאות, בשתיהן השתמשתי בטריקים לוגיים שלמדתי ממך לענות על שאלה ולגרום לצד השני לחשוב.
אני מתבונן על ההוא שהייתי, 17 שנה, לפני כשהכרנו, ואני היום, ואני תוהה האם יש דרך בכלל לסכם את ההשפעה שלך.
אומרים שאדם לא נעלם כל זמן שהוא בזיכרונם של אחרונים, אני לא יכול המון, כל כך רחוק, לא הצלחתי לשמור קשר עם אשתך, לא הצלחתי להשאר בתחום המדויק שלך, אבל גדלתי בזכותך הרבה מעבר.
חושב שהיית גאה, וכמו ילד קטן, כל כך הייתי שמח לשמוע ממך בדיוק את זה.
את המילים החמות, כשעשיתי משהו שהרשים אותך, את המילים השקולות שתמיד שלחו אותי לחשוב.
השבוע לקוח שלי שאל אותי איך עושים כל כך מעט טעויות יחסית, אמרתי לו לומדים אצלך.
14 שנה בלי, נוכח יום יום.
וכל כך הייתי שמח לשיחה.
תתקשר כבר.
הצלחתי להזכיר אותך בשיחה אגבית ביום הזה, כן זה היום שהודיעו לי בו שהוא נפטר.
ושקט לא היה אחרי, לא איזו הכרה גדולה, סתם מחשבה שהזמן באמת ממשיך לעבור וזכרונות מטשטשים.
וזה לא שיש לי פחות לספר לך או להתייעץ, בטוח היה לך מה להגיד שהיה פותח לי את הראש לשלושה כיוונים ביחד באותו זמן ועדיין מכוון אותי לרצוי.
והעולם העסקי שלי התהפך, ואני אפילו לא חשבתי עד אתמול מה היית חושב על השינויים, על המעבר שלי קדימה, או על משרת היום יום.
כי עם הזמן הקול שלך, שהיה בו הכל, מתעמם גם.
עוד שנה עברה, וכל כך הייתי שמח לשיחה עכשיו.
תתקשר
ושוב, ואיבדתי את הספירה, אני בודק ומוצא שזו השנה השמינית בלעדיך.
השבוע שאל אותי חבר לעבודה למה אני מחזיק את הגרוטאה הזו על השולחן:
ואני ניסיתי לחשוב איך להסביר, וקצת נחנקתי מהתזמון של השאלה.
בסוף אמרתי שהמחשבון שם כדי שיהיה לי אותך מול העיניים כשאני שואל שאלה את עצמי.
כי לפעמים אני שואל שאלה ושומע בראש את קול הבס שלך, ולפעמים אני רואה את החיוך, ולפעמים את חוסר הסובלנות לשאלות טיפשיות, אבל תמיד אני מוצא במחשבון הזה כיוון, ולא הייתה בו בטריה כבר חמש שנים.
אני תוהה מה היית אומר על המקום שאני נמצא בו, על תהליך הגדילה, על העולם, אני כול כך מתגעגע לשיחה עד אמצע הלילה, תתקשר, אני לא יודע איפה למצוא אותך יותר
------------------------
מחשבה של שנייה אחרי, אני אשמח לתגובות, ואודה לכול מי שלא ישאיר לייק לפוסט הזה. לא יושב לי טוב לייק פה.
היום, ובכלל בזמן האחרון, הקול שלך חסר יותר מתמיד.
השיעול בין מילים.
העצירה לאוויר שתמיד הובילה למחשבה נוספת, לכיוון מחשבה אחר.
עכשיו כשהיום יום שלי אחר ממה שהכרת, כשאני עוסק בהנדסה שאהבת אבל לא פחות בכסף ואנשים, היום הייתי שמח לדרך שלך לראות.
לגיבוי המחשבתי.
לדרך שבה היית מפרק אנשים להנדסה של מניעים ורצונות, לזכוכית מגדלת של כוונות שהייתה רק שלך ולך.
לדרך שהיית מפרק הנדסה ללגו, בלוק צהוב על בלוק אדום, גדול על קטן, אבן קישור.
היום הייתי שמח לדבר בלי סוף כשאתה מקשיב ולחכות למילים שתומכות, שמכוונות.
מתגעגע
