מקדש הסטיות שלי

מסתבר שיש אנשים טובים באמצע הדרך.

 

 

לא מאמין שכל השנים הללו התרחקתי מעולם שכל כך הייתי צריך.

 

 

תודה מיוחדת לבחורה מאוד מיוחדת ומתוקה, עם קול חמודי ומתוקי, שעזרה לי להתמודד. אם אפילו לשליש מהאנשים פה היה לב כמו שלה, העולם היה נראה אחרת.

 

תודה ענקית לך!

יש בכוס שלך משהו מאוד תבוני, שתדעי לך.

 

זה לא משנה אם את צוחקת,

או בוכה,

הכוס שלך תמיד רעב,

תמיד רעב לעוד,

ממני.

 

יש בכוס שלך המון עומק, שתדעי לך.

 

כשהשפתיים שלך נרטבות,

ואת מתמלאת בי,

הכוס שלך מפיק צלילים כל כך יפים ונעימים,

צלילים שלי ושלך, שלנו,

צלילים של כאב, צלילים של צורך,

צלילים של נפשות כואבות ואוהבות,

צלילים של תשוקה חדה וצורבת,

עמוק,

בתוכך.

 

ולפעמים,

כשאני רוצה למצוא רגע של שקט ותבונה,

אני רק רוצה לאזוק לך את הידיים,

לפשק לך את הרגליים ולדחוף לך משהו לפה,

שלא תפריעי חלילה,

לדיאלוג מלא עומק בין הלשון שלי לכוס הרעב והמטפטף שלך.

 

והרגע המושלם הזה,

הרגע שבו החורים שלך מלאים בי,

והפיטמות שלך כואבות בגללי,

והעור שלך מסומן על ידי,

הוא בדיוק הרגע המזוקק הזה,

שבו אני רוצה לפשק לך את השפתיים התחתונות,

ולנהל שיחה רטובה ונוקבת,

עם הכוס שלך,

מבפנים.

 

כבר אמרו לך שאת כזאת חור חכם וטעים?

 

אז מערכת אחת קרסה בעבודה, והיינו צריכים לסדר אותה.

 

זה היה נראה נורא מצחיק בשלב מסויים, ונורא עצוב בשלב קצת יותר מאוחר. כאילו שמישהו מלמעלה אמר:"כמה בבונים צריך כדי לסדר מערכת אחת שנופלת?".

 

מה לא עשו. חלק ציירו מודלים, חלק התחילו עם חישובים מתמטיים מורכבים, חלק רצו לפרק את המערכת ולבנות מחדש, חלק רצו לזרוק את המערכת וליצור חדשה, חלק ישבו וגרבצו בצד, וחלק נתנו הוראות - שזה הכי מצחיק, לרוב אלה שלא מסוגלים לבצע או לעזור נותנים הוראות.

 

ואז ראיתי את זה, ורציתי לומר מילה. אבל זה היה כל כך משעשע.

 

אז הבאנו את הבוס שלנו שהביא את הבוס שלו, והתחלנו לחשב כמה תעלה מערכת חדשה, כמה יעלה לעשות גיבוי ולשחזר מערכת ומה לא. אחרי זה דיברנו על שדרוג(שמתי לב שתמיד שמים בוסים תימנים במחלקת רכש, הם יודעים איך לשמור על הכסף של החברה כנראה). הם היו כל כך בלחץ, וכל כך דאגו לתחת שלהם שהיה בסכנה, שכל פיפס מתגרה ממני העביר להם צמרמורות בעמוד השדרה. אוי כמה שזה היה כיף.

 

יש לנו בחורה די ביישנית ומוכשרת, מהסוג שיודעת לפעול לבד טוב, אבל לא ממש טובה בדינאמיקה קבוצתית או יודעת לתת או לעזור לצוות למצוא פתרון יצירתי. הפריע לי שהיא לא מנצלת את היכולות שלה או מנסה להתבלט לטובה כדי שיכירו אותה, מה שיעזור לה אחר כך.

 

אז דיברתי איתה וצחקתי איתה קצת, שאלתי אותה כמה בבונים צריך כדי לתקן מערכת והתחלנו לתת שמות לכל "צוות" שטיפל בבעיה. כמובן שלמנהל התימני קראנו "מנשה התימני". היא בחורה די פיקחת ומתוקה, שכל כך סגורה בעולם שלה, וכל כך מתפספסת, וזה הפריע לי שהיא נופלת ככה בין הטיפות.

 

אז שלחתי אותה לבדוק את החיבורים, והיא חזרה אלי עם מבט מאוד זועף כעבור כמה דקות. "ידעת ונתת לכולם לשבור ככה את הראש? לקנות עוד שרתים אה? לשדרג מערכות?". מהר מאוד הרגעתי אותה ואמרתי לה להסתכל עליהם מהצד עובדים ושוברים את הראש ככה, והיא אמרה לי שזה באמת די משעשע לראות אותם מתרוצצים סביב הזנב שלהם ככה.

 

ואז היא שאלה אותי:"ומה אם מנשה התימני ידע?".

 

עניתי לה:"ניתן לו כוס חילבה שירגע".

 

אני חושב שזו פעם ראשונה שראיתי אותה צוחקת, ועוד ככה. היא הייתה כל כך מקסימה ומתוקה והצחוק שלי התחיל להתגלגל מאוד מהר אחריה. אף אחד לא הבין מה קורה ולמה בשעת "משבר" 2 טמבלים יושבים וצוחקים בצד ככה.

 

הנחיתי אותה מה לומר ואיך להסביר מה שהיא מצאה, והיא לקחה על זה קרדיט וקיבלה הערכה וטפיחה על השכם. סוף סוף ראו אותה, סוף סוף היא קרנה וסוף סוף הפכה לקצת מאיתנו. יום אחד יזכו לראות כמה היא מדהימה.

 

ואני אחר כך לקחתי את הבוס ושאלתי אותו:"כמה בבונים צריך כדי לתקן מערכת?". במקום להבין ולצחוק, הוא שאל אותי:"איזה מערכת? ואיזה בבונים?".

 

באמא שלו. בלי מילים.

אני קורא פה בלוגים של אנשים בשקיקה מהרגע שנרשמתי. הכל כל כך השתנה, ועם זאת נשאר אותו דבר במרוצת השנים.

 

לכולם יש סיפורי חיים כל כך מדהימים, כולם כל כך טובים, כולם כל כך חזקים וכולם כל כך מושלמים.

 

ואני? אני לא רובוטריק או פוקימון ואני לא מתפתח או עושה אבולוציות לעצמי, לא זכיתי להשרף ולהוולד מחדש מהאפר של עצמי כמו הפניקס ובטח שלא יצא לי בעוונותי לשאול "מראה מראה שעל הקיר למי יש את הזין הכי זקור בעיר?" וגם לחכות לתשובה.

 

ואני? עודני אדם פשוט, שרוצה לאהוב ולהרגיש נאהב.

 

שרוצה להטריף ולהרגיש נטרף.

 

שרוצה לחייך ושבעיקר תחייכי אלי.

 

אני סך הכל עוד אדם פשוט, שרוצה לכבוש אותך ולעשות בך שפטים מבפנים.

 

וכל כך, אבל כל כך רוצה, שבזכותי תרגישי הכי הכי מאושרת בעולם.

 

 

(אה, ואני גם רוצה להרגיש אותך מתכווצת לי על הזין כשאני ממלא אותך ואת גונחת לי מכאב ועונג בתוך הנשיקה, אבל זה כבר קצת סיפור אחר).

אז הייתי קצת שובב, קצת הרבה מאוד שובב.

 

וקצת חשבתי עלייך בימים האחרונים. כן כן, עלייך מתוקה שלי, למרות שעדיין עוד לא נפגשנו.

וקצת, קצת המון המון, עמד לי, כל כך במכנס. וזה קשה בעבודה, את בטח יודעת.

 

המנקה בדיוק יצאה מהשירותים, והם היו כל כך מצוחצחים ויפים.

וכל כך עמד לי, ראבק, כל כך עמד לי.

 

והנה, כאילו משמיים, מונח מולי השלט הזה, שמורה שהשירותים לא בשימוש.

כל דבר נקי, סופו להטנף. כמוך, לכלוכית קטנה שלי.

 

דמיינתי לי, דמיינתי לי שאת פה מולי. עם החיוך המתגרה הזה שלך.

ואת מחייכת אלי וקצת נושכת שפתיים. ויודעת, פשוט יודעת, שאת הולכת לטפטף את הייחום הזה שלך על הירכיים בקרוב.

 

דמיינתי לי, שאני אוסף את שיערך עם ידי, ושאני מריח את צווארך ומעביר בך את הרעד שאת כל כך אוהבת. מתוקה שלי.

דמיינתי לי, שאני מושך בשיערך ומנחה אותך מטה, אל מקומך הטבעי מולי, מול הזין שלי, זונה שלי.

דמיינתי לי, שכואב לך וכל כך מעצבן אותך שרטוב לך בתחתון, מושפלת שלי.

 

ואת שמת ידיים מאחורי הגב, והורדת לי את הג'ינס עם הפה המתוק הזה שלך, לאט לאט. יודעת להטריף כמו שדה קטנה.

ואני נתתי לך לשחק, וקירבתי אותך אליו חזק, שיתקשה לך על הפנים. את צריכה לדעת מה הולך לטנף אותך, קטנטונת.

 

"פה גדול". ואת פערת, כמו ילדה טובה.

"תלקקי". ואת ליקקת, כמו ילדה קטנה.

"תחנקי". ואת נחנקת, כמו שרמוטה קטנה.

 

"אני הולך לטנף אותך קטנה שלי".

אני לא יודע אם שמעת או לא, אני חושב שהשדים בכוס שלך עשו לך קצת רעש.

הוצאתי אותו מפיך הקטן, ומרחתי עלייך את הנוזלים שלך. אני חושב שהרטבת קצת.

 

"תפתחי את הפה שלך גדול גדול".

אני לא בטוח ששמעת שוב, משהו מבלבל אותך קצת, כנראה מפריע לך לריכוז.

אז עזרתי לך ופערתי לך את הפה עם היד.

הסתכלת עלי מלמטה, במבט כל כך כנוע ומושפל, עם העיניים הקטנות והמדהימות שלך, ממש כמו פאפי קטנה.

ירקתי לך בפה ודחפתי את הזין חזק פנימה כדי שתחנקי עוד קצת. אני כל כך אוהב את הקולות האלה שאת מפיקה.

 

"אני רוצה שיהיה לנו רגע אינטימי".

אני די חושב שבשלב הזה אני כבר מדבר עם עצמי, כי את לא כל כך איתי. משהו ממש מפריע לך לריכוז!

תקעתי את הזין הקשה שלי עמוק בתוך הגרון שלך, קטנה שלי, וסגרתי לך את האף.

רציתי שיהיה לנו רגע קסום ויפה, רגע שלנו, כשאת נחנקת ובוכה והרוק עם הזרע שלי בורח לך מהפה ומלכלך לך את הפנים והבגדים.

ככה את הכי יפה בעולם, כשהרוק שלך, הייחום שלך, נוזל לך ככה מהפנים, לעבר השדיים, אל הבטן, ובין הרגליים שלך.

את ממש לכלוכית קטנה ומיוחמת.

 

"את רטובה?"

אני מת על השאלות המתגרות האלה בסיטואציות האלה.

את לא עונה ואני מוריד לך סטירה מצלצלת.

את מתחילה לענות ואני אומר לך:"לא ככה", ודוחף את הזין עמוק לגרון שלך.

את מנסה לדבר, וכל כך נחנקת, כל כך מושפלת, כל כך רטובה וכל כך מקשה אותי.

את הכי יפה בעולם ככה, מטונפת קטנה. ככה, כשאת מנסה לדבר עם הזין הקשה שלי בפה שלך.

 

את עונה לי:"כן".

ואני מוריד לך לאט את התחתונים שלך מעבר לחצאית המוכתמת שלך, מרגיש אותך מטפטפת עלי.

כמה שהריח שלך מדליק אותי, אם רק היית יודעת...

את כל כך נבוכה, וכל כך מיוחמת.

אני אוזק לך את הרגליים, כשהתחתונים בגובה הברכיים, ואת הידיים מאחורי העמוד הזה של השירותים.

אני גם מרים לך את החצאית, כדי להדגיש את הכוס הרטוב והרעב שלך.

את כל כך יפה ככה.

 

"בא לי לגמור ככה".

ואת שוב לא איתי, כנראה ששוב פעם ברחת למקום שלך, מטונפת קטנה שלי. שוב פעם את מרחפת לך שם?

אני מכניס לך אותו לפה ומזיין לך את הפה חזק, ואז מוציא ומאונן לך מול הפנים, ואז שוב מחזיר וקורע לך את הפה.

ואת ככה, ככה אזוקה וכנועה ורטובה ומיוחמת ומרחפת.

ואני ככה, גומר לך על הפנים.

ככה נותן לזרע לעשות את שלו, ולזלוג לך מהפנים, לשדיים, לבטן ולכוס, ולסמן אותך לאט לאט.

והליטוף הזה, של הזרע, אחרי שירד לך במורד הגוף עד הכוס, הליטוף הזה עושה בך שפטים.

 

אני מלטף לך את השיער ואומר לך שאני צריך לחזור לעבוד קטנה שלי,

ושאת הילדה הכי מדהימה שקיימת בעולם.

 

תחכי לי שם קטנה שלי?

 

 

 

 

אני מקווה שהאדם הבא שישב שם,

לא יכנס להריון.

וגם זה שאחריו, וזה שאחריו.

 

 

את יודעת קטנה שלי?

 

עמד לי כל כך.

 

 

(כמעט שבע שנים מאז שהייתי פה לאחרונה. כמה שהתגעגעתי!)