|
|
|
טוב זה לא ייתכן כך יותר. אני רועדת כבר שבועיים וזה רק כי אני עצלנית.
אין ברירה אלא ללכת לחפור בבוידעם ולהוציא את התנור.
סעמק הקור המדברי הזה.
אם אני לא חוזרת תוך כמה ימים תבינו שהלכתי לאיבוד בבוידעם.
יש ימים שהם פשוט לא היום שלך.
זה התחיל בזה ששלושת השעונים שלי לא צלצלו בבוקר אז לא קמתי לשעור. ( יותר הגיוני שכיביתי אותם ואני לא זוכרת אבל לצורך העניין הם לא צלצלו) זה המשיך בעובדה שאם כבר פיספסתי את השעור הראשון ... אז למה לרוץ לשעור השני ?
ואז שאני כבר מועילה בטובי להגיע לכיתה יש שעור משעמם בטירוף והמרצה כל הזמן משום מה נתפסה עלי ושאלה אותי שאלות ... ראבק יש עוד 35 אנשים חוץ ממני שם.
כשנגמר כבר השעור התחלתי את ריצת האמוק לעבודה . וגם שם המשיכו הזוועות.
לחץ טלפונים צעקות רעש . 8 שעות של רעש וצלצולים וכאב ראש אחד שרק הולך וגדל משניה לשניה. כשנגמר כבר היום ואני סוגרת את המשרד ונכנסת למונית הנהג מתווכח איתי על הקבלה . החוצפן המושתן הזה מתחיל להסביר לי שזה רק לצורכי מס ותו לא. נכון שזה לצורכי מס לכן אני רוצה אותה. הוא טוען שהמונה לא עובד (מעניין לי את השחלה השמאלית) אני רוצה קבלה ! אז הוא פוגש נהג אחר שידפיס לי קבלה . לא לפני שהוא אוסף עוד בחור ככה על הדרך. שכחתי לציין שההתחברות לנהג האחר נעשתה כבר הרבה אחרי הבית שלי ויותר קרוב למקום שהבחור השני , שאמר שהוא נורא ממהר, רצה לרדת. אז הנהג ככה בנונשלנטיות מוריד קודם את הבחור שאסף על הדרך. לא ייאמן חוצפה של אנשים. מה נסגר ? עליתי ראשונה ואני גם אגיע הבייתה ראשונה ! השעה מאוחרת וגם אני רוצה כבר הבייתה. כשכבר הוא הגיע אל הבית שלי הוא לא היה מוכן לתת לי את מספרו בתחנת המוניות כי ידע שאתלונן. נו ברור שאתלונן עיכבת אותי ב15 דקות ולא רצית לתת לי קבלה . הייתי צריכה להתווכח על מנת לקבל אותה . כמובן שכשירדתי מהמונית זה לווה במספר מילים מגוונות מצידו וברכות על אימי ומה שהוא חושב שהיא עושה בזמנה הפנוי.
כמובן שהתקשרתי לתחנת המוניות להתלונן. אבל הסדרן אמר שזה יטופל והוא נורא מצטער.
אחר כך אני מגיעה הבייתה ומחפשת איזה סיכומים שלי מהלימודים ואני מגלה שהם בכלל לא בדירה אלא שכחתי אותם בבית של ההורים במרכז. מה יהיה? אני צריכה אותם למחר לשיעור. ס'עמק.
יש ימים שפשוט אסור לצאת מהפוך בבוקר.
לילה טוב.
נורא טוב לי.
אני לא אוהבת להיות חולה. ובטח שלא בסוף שבוע. מה קרה? למה שלא אהיה חולה קצת באמצע שבוא ואפסיד קצת לימודים או עבודה ?? דווקא על הימי חופש שלי ?
אם אפשר היה רק לתכנן את זה מראש ....
שיהיה שבוע מקסים לכולם
כן כן זה מגיע.
אין כל כך לאן לברוח אבל שנת הלימודים שלי קרבה ובאה בצעדי ענק.
אני מתחילה להרגיש כמו בתיכון יום לפני פתיחת שנת הלימודים... לא רוצה שזה יבוא. נו רגע תנו לי עוד כמה ימים של חופש. מה קרה ? עוד פעם אחת בים, עוד פעם אחת בלי לכוון שעון בבוקר, אוף.....
אז כרגיל עוד לא הכנתי כלום, אין דפדפות, אין קלסרים, אין חשק בכלל לבוא. והכי גרוע זה שהחברה הטובה שאני אמורה לצלם ממנה את כל הסיכומים החליטה להשאר עוד קצת בחו"ל. מה שאומר שבשבוע הראשון הסיכומים הם באחריותי. מה היא פסיכית ??? מי נותן לי כזו אחריות ?? ועוד בשבוע של הכי פחות מוטיבציה ?? היא הולכת להכשיל את שתינו עם ה"עוד שבוע קניות הזה שלה בניו יורק".
מצד שני, זו שנה אחרונה. אפשר לצחוק על כל הפרשמנים החדשים ששואלים איפה זה בנין קרייטמן זלוטובסקי?? (ראבק אנשים לא סתם נתנו לבנין מספר - אף אחד לא זוכר את כל השמות האלה). לכוון אותם לסיפריה (כן כן ההוא עם השפיצים למעלה) ולומר להם שבקרנף יש אחלה סלט, כן כן ממש בתוכו - לא חמוד אל תחפש מבנה בצורת קרנף.
ללכת להזרק על הדשא, לעשן עוד סיגריה ועוד סיגריה לפני שנכנסים לראות מה יש למרצה לומר היום, להחליט שמשעמם ולחזור לדשא. בכלל כשחושבים על זה רוב החיים הסטודנטיאלים מתרכזים בדשא. שם שומעים על כל המסיבות הטובות, מכירים אנשים, רבים עם כולם, ורודפים אחרי הסיכומים שלקחת ממישהו ובדיוק שבאת להכניס לקלסר הגיעה רוח.
טוב נו אולי אין לי כח להתחיל את השנה הזו , אבל אם כבר מתחילים מזלי שזו האחרונה. טוב נו לפחות לתואר זה .
סטודנטים יקרים שיהיה לנו בהצלחה!!!
כל כך כייף היה יחד, מדהים, אבל מה לעשות תמיד בסוף צריך להפרד.
ידעתי שזה לא יהיה לנצח כבר מההתחלה אבל זה לא אומר שהפרידה הופכת לקלה יותר.
ליטפתי את ראשו, אמרתי שאני אוהבת, חיבוק אחרון, והסרתי את הקולר מצווארו.
הכנסתי אותו לכלוב שלו ומסרתי אותו לבעליו החדשים.
החתלתול שלי מצא בית !!!!
:-)
בשבת האחרונה מצאתי חתלתול קטנטן בן 3 שבועות (רץ לי מתחת לרכב) ואספתי אותו אלי הביתה. כשהגעתי הבייתה הבנתי שהוא עוד לא נגמל מיניקה וקפצתי לסופר פארם להביא מטרנה (כמובן ללא לקטוז). ערבבתי לו בקבוקון שנשאר עוד מתקופת הגורים הקודמים בביתי והנקתי אותו. הבחורצ'יק הקטנטן הזה ינק כאילו אין מחר בקבוקון וחצי שזה בערך 100 מ"ל. זה המון לקטנצ'יק שכזה. תקע גרעפס ונרדם עליי. כמובן שבשלב זה הוא כבר קנה אותי והתאהבתי בטירוף אבל האהבה הזו לא תוכל להתממש כי החתולים הפרטיים שלי (5 במספר לא כולל התוכית) לא מקבלים אותו בצורה טובה ונוהמים עליו כל הזמן, חוץ מזה שחמישה חתולים זה בהחלט די והותר. אז פיניתי את הגוזל הקטנטן הזה לדירה בבאר שבע וכרגע הוא מחפש בית חם. אני מטפלת בו, מאכילה אותו, כל מה שחתלתול כזה צריך אבל רק חסר לו בית קבוע.
הבוקר הייתי אצל הוטרינר כדי שיבדוק שהכל תקין והכל עובד כשורה. הוטרינר הסתכל עלי במבט משועשע כשנכנסתי למרפאה ושאל אם לא מספיק לנו חמישה חתולים? עניתי לו כמובן שהספציפי הזה הוא זמני (מה שאמרתי כמובן על ה4 הקודמים לו) והוא לא האמין לי.
לכן בצעד יוצא דופן אני מחפשת בית חם ואוהב לחתלתול המקסים הסקרן והקופצני הזה.
אם מישהו מכיר מישהו שמחפש או אולי רוצה בעצמו לאמץ את המקסים הזה אפשר להשאיר לי פה הודעה ואני מבטיחה לטפל בקטנטן עד שייגמל לחלוטין ואחר כך לעשות משלוח עד בית הלקוח. (או עד חצי הדרך לפחות) .
שיהיה לקטנטן הזה בהצלחה.
היום היה קטע ממש מגניב בעבודה, אני יושבת לי בפינתי הממוזגת להחריד ופתאום מגיע אליי אחד העובדים בריצה, ברגע שהוא רואה אותי הוא ירד על 4 והתחיל לזחול אליי במהירות, כשהגיע אליי השתטח מתחת לרגליי והתחיל לזעוק שהוא חייב עזרה ואני היחידה שתוכל לעזור לו. כמובן שראיתי את כל זה קורה נקרעתי מצחוק ואמרתי לו שנורא מתאים לו ככה. תוך כדי שהוא מתחת לכיסא שלי אישתו מתקשרת ושואלת איפה הוא אז הוא אומר לה שהוא מתחת לכיסא שלי. כמובן שהוא התחיל לצחוק. בקיצר אחרי שהוא מדבר איתה כמה דקות ואני בנתיים ממשיכה בעבודתי הוא מסיים את השיחה יוצא מתחת לכיסא שלי ושואל אם אני באה לעזור לו. הוא היה אדום בטירוף מה שגרם לראש העגול שלו להראות כמו עגבניה ולפלומת שיער שנשארה אחרי המפרצים המטורפים שיש לו להראות כמו העלה הזה של העגבניה. בקיצר מחזה משעשע. (כמובן שניגשתי לעזור לו).
סתם לידע כללי בלונדי חוזר עוד 19 ימים .
סתם לידע כללי #2 קיבלתי קידום מטורף בעבודה מה שאומר שאין לי זמן לחיות.
אין דפש.... קצת בעסה. טוב נו על מי אני עובדת. בעסה רצינית. אבל מצד שני אולי זה דווקא חכם מצידם. הרי נסראללה אמר שיש לו טילים ארוכי טווח ומי יודע מה היה קורה אילו היו מתקבצים להם 40 אלף איש יחד במקום אחד.
אם היו מודיעים טיפה קודם אולי הייתי טסה לאתונה או טורקיה לראות את ההופעה אבל וואלה ככה בהתרעה של יומיים- אין מצב.
ולנושא אחר הרבה יותר שמייח.
בלונדי שלי חוגג יומולדת בשבת הקרובה, כמה שבא לי לחגוג איתו. במיוחד שזה נופל גם על ה10 חודשים שלנו יחד... מי היה מאמין.
ילד שלי, מאחלת לך את כל טובו של העולם, רק אושר הצלחה מזל ובריאות ושכל מה שאתה רוצה בחיים יתגשם ובקלות. את הברכה האישית יותר תקבל ממני לבד, את ההפתעה תקבל עוד כמה ימים בדואר. אלייך לשם.
מחכה כבר שיחזור רק 26 ימים למנייאק (אבל מי סופר)
בלונדי נסע.
לא מפסיקה לבכות כבר 4 שעות.
איך לעזאזל אני אעבור את תקופת הבחינות אין לי מושג.
