sweetest perfection

ילד שלי
אני כותבת לך כאן כי כל פעם שניסיתי לומר את מה שיש לי להגיד התחילה לי דליפה לא ברורה מאיזור העיניים.
אתה נוסע עכשיו. אוף כמה זה קשה להפרד ככה. מי כמון יודע כמה זה קשה לי.
אל בשום פנים ואופן אני לא רוצה שתיסע בלי שאומר לך כמה אני אוהבת אותך, כמה שאני כבר מתגעגעת, וכמה שאני רוצה שהחודשיים האלו יעברו מהר.

אני זוכרת שרק הכרנו, אמרת לי שבקיץ אתה נוסע. מי חשב בכלל שאנחנו נהיה עדיין יחד. אני זוכרת שאז כשסיפרת לי את זה הינהנתי בנימוס ואמרתי לעצמי יופי כן מי יזכור אותו עד אז בכלל. והיום כמעט 9 חודשים אחרי אני לא יכולה לחשוב בכלל על הנסיעה הזאת שלך בלי להזיל דמעה אחת או שתיים (או שבעים...).
אני כל כך שמחה בשבילך שאתה הולך לעשות משהו שאתה אוהב, משהו שחיכית לו, אבל באותה נשימה אני לא יכולה שלא להיות טיפונת אנוכית ולחשוב על עצמי. על כמה ריק יהיה לי פה. אני בטוחה שאלו יהיה החודשיים הכי ארוכים בחיים שלי.

ילד יפה שלי, אוהבת אותך כמו שלא אהבתי מעולם, מחכה כבר לרגע שתחזור ואחבק אותך בנתב"ג ואתה תגיד לי להפסיק לבכות כי אני עושה פדיחות. אבל לא אכפת לי, מאז שאני איתך התחלתי להביע רגש כמו שלא הבעתי מעולם. משום מה אתה גורם לי לכך.
אתה תקרא לזה דרמה קווין ואני אקרע לך ת'תחת אם תגיד את זה שוב .... ( סתם סתם... אני אקרע לך ת'תחת גם אם לא תגיד את זה).

אוף שמישהו יריץ כבר את החודשיים האלה....
אוהבת המון
אני

הסופ"ש האחרון היה נפלא.
חזרתי הבייתה אחרי מי יודע כמה זמן . יש לי לחץ מטורף בלימודים אז החלטתי לבוא הבייתה ולנוח קצת.
איזה לנוח ואיזה נעליים. התרוצצתי יותר מבדרך כלל. אבל התרוצצויות טובות כמובן.
בחמישי בלונדי ואני הגענו למסיבה בצפון. מסיבה אינטימית, קטנה וכל כך מוצלחת ...
מקום מעולה, מוזיקה טובה, אנשים מדהימים וחדר קטן ופרטי אחד בצד שאחרי שגילינו אותו עלה חיוך זדוני על פניי...
תפסתי את הבלונדי שלי וזזנו הצידה. סשן קצרצר והמצב רוח בשמיים.
רגע אחד מתוך הסשן לא יישכח לעולם. בלונדי שלי עומד מולי בג'ינס וללא חולצה. שם ידיים מאחורי הראש ופתאום כמו בסרטים שיש מן התגלות אלוהית כזאת ושומעים כינורות ברקע, ראיתי את הילד שלי באור כל כך שונה. פתאום הוא היה יותר יפה מתמיד, לא יודעת איך להסביר את זה אבל מי שהבין הבין.

לאור המסיבה בצפון שכל כך נהנינו בה החלטנו גם להגיע למסיבה של הFאמיליה. בהחלט החלטה נבונה. כולם בלבן, כולם זוהרים באולטרה, כל כך הרבה אנשים שלא ראינו כל כך הרבה זמן, מוזיקה טובה, חדרים פרטיים, ממש טוב.
מצאנו חדר פרטי אחד (טוב לא כל כך פרטי כי היו חלונות) והתחלנו להשתעשע.
מי שלא יודע בלונדי נורא רגיש לדיגדוגים וכבר מלא זמן שאני מבטיחה לו סשן דיגדוגים. בשישי האחרון זה התקיים. התחלתי לדגדג אותו וברוב חוצפתו הוא החזיר לי. מה שגרם למן קרב היאבקות קטן שמשום מה הביא לנו המון קהל שחלק ממנו אף נתן הוראות (ראבק אם אתם מציצים לפחות אל תפריעו). לא משנה מה בלונדי יגיד לכם - אני ניצחתי.
אוף הוא נורא חזק שהוא לא קשור.
פתאום אחרי מנוחה קלה אני רואה ראש מבצבץ לי מאחד החלונות - מולטידימיונר היה שם. שאלי אותו אם יש לו קצת ציוד בשבילי כי הגעתי בלי כלום. הלך הבחור וחזר עם תיק לתפארת מדינת ישראל. היו שם איזה 9 שוטים. כולם מעשה ידיו להתפאר. אני לא אתחיל לפרט כאן על כולם כי הם היו משגעים, גם למראה וגם לתחושה, אבל שניים מהם כבשו את ליבי. שניהם בעלי 34 זנבות, האחד מעור והשני מזמש, ידיות מעץ. כל כח נוח להחזיק אותם אז פשוט התחלתי להשתמש בהם במלוא המרץ.
עד היום בלונדי עדיין מסומן מהם. דבר חיובי כמובן. מולטי תודה היה נפלא. כן ירבו.

אז זה היה הסופ"ש שלי. קצת קצר אבל בהחלט מספק.

שיהיה לנו שבוע נפלא.

הכל התחיל כל כך בטעות ... כל כך לא תיכננו שום דבר. נפגשנו במקרה, הייתה שיחה נפלאה, הזמנתי אותך לדרינק, ומשם הכל זרם כאילו אנחנו מכירים שנים.
היום - כמעט שמונה חודשים אחרי אני יודעת להודות, להעריך ולא תמיד קולטת איזה מזל נפל בחלקי.
לפעמים אני מתעוררת בבוקר ושואלת את עצמי במה זכיתי ?? איך זה שנפל עליי האושר הזה ככה בלי לתבנן בזמן הכי לא טוב בחיים ובכל זאת אני מצליחה לשמור עליו כמו על השושנה בנסיך הקטן.
מיום ליום אני מגלה כמה אתה מדהים. כמה אתה מפרגן. וכמה אני אוהבת אותך כמו שלא אהבתי איש בחיי. אתה נותן לי כח לעבור את הכל. מעודד אותי אחרי יום מטורף בלימודים, מרגיע אותי אם אני עצבנית ומאפשר לי להיות הכי אני שבעולם.
אין דבר שאני יותר מחכה לו מאשר לחבק אותך, להבלע לך בחזה ורק לנשום אותך אל תוכי. הגעגועים הבלתי פוסקים שהפכו לחלק בלתי נפרד מחיי כל כך מקשים עליי אבל מצד שני כל כך מחזקים אותי. אין תחושה טובה יותר מאשר לדעת שיש למי להתגעגע. שיחות הטלפון שלנו זה משהו שמחזק אותי כל פעם עד לפגישתנו הבאה. נותן לי עוד קצת כח ועוד קצת מרץ.

אין לי מושג מהיכן הגיע פרץ ההשתפכות הזאת - זה כל כך לא מתאים לי, אבל רק רציתי להגיד לך, איש יקר שלי, שאני כל כך אוהבת אותך.

תודה לך שאתה שלי.
אני.

המממ... אין לי יותר מדי לחדש מלבד העובדה שהתחלתי היום עבודה חדשה. אני מאוד נהנית בה בנתיים ומקווה שישאר כך.

תקופת בחינות בפתח וכבר בשמונת הימים הראשונים אני מסיימת 6 בחינות מתוך 7. קצת מלחיץ (בטוח יהיו מועדי ב') .

זהו סה"כ אין יותר מדי מה לחדש ואין לי כח להמציא עכשיו.

Long Live The Pingi !!!! (מוקדש באהבה לזאלוטוסים)

יש אצלי שני סוגי געגועים

האחד הוא לאנשים ספציפיים. כאלה שאני נורא אוהבת אבל מה לעשות מפאת הנסיבות לא יוצא לי להיות עימם בקשר ואחר כך אני יוצאת החולירע שלא מתקשרת. אני מודעת לבעיה . זה כבר שנים ככה. אז לאותם אנשים ספציפיים שמבינים כרגע שבם מדובר אני נורא מתנצלת. אוהבת אתכם רק אני בעומס לא נורמלי ואל תכעסו עליי. תרימו טלפון אני אשמח לשוחח.

הסוג השני הוא געגועים לאהוב. מתגעגעת לישון לצידך, להרדם בזרועותייך, להעביר את ידי על ישבנך המאדים, לראות את השיער שלך על הבוקר (חוויה מומלצת), להתעורר בבוקר מהנשיקות שלך, לצחוק יחד מהשטויות שלנו, מהגששים, לשמוע את קולך המסטול שאני מעירה אותך משינה למרות שאתה לא תודה בזה, מתגעגעת אלייך.

ילד שלי...
אני כל כך אוהבת אותך, מחכה כבר לרגע שבו אחבק אותך שוב.

שלום שלום
כבר הרבה זמן לא כתבתי פה ואני חושבת שמן הראוי הוא לעדכן קצת מה קרה בזמן האחרון.
אז ככה .. הדבר הראשון המשמעותי הא שהתפטרתי מהעבודה ... אין לי כח לפרט למה כי זה ייקח מיליון שנה אבל בואו נסגור על זה שהכל לטובה.
החלטתי שבסמסטר הזה אני לא אעבוד כי גם ככה יש לי מעל ומעבר דברים לעשות ללימודים ואין לי יותר מדי זמן לעבוד. ( רואה את החסכונות הולכים ונעלמים) .
בסוף הבחינות שדאגתי כל כך לקטר עליהן היה לי שבוע נפלא עם בלונדי החתיך שלי ופתאום שחזרתי ללמוד נורא מוזר לי לישון באלכסון. חתיך אתה חסר לי פה.

עכשיו אני קצת חולה. לא נורא כנראה וירוס של 24 שעות כי ההבדל מהיום לאתמול זה לא יאמן. מקווה שארגיש יותר טוב לקראת יום חמישי כי תכננו להגיע סוף סוף למועדון. אני חושבת שכמעט חצי שנה עברה מאז שהייתי שם פעם אחרונה. חוץ מהעובדה שיש מטרה טובה מאוד להגעתינו.

אסיים בברכות לבלונדי שקיבל עבודה נהדרת עכשיו ומאחלת לך את כל הבהצלחה שרק יכול להיות. אוהבת אותך ובטוחה שתצליח.

עגיל

אז זהו ... אתמול נגמרו הבחינות לסמסטר זה.
יש לי שבוע שלם של אי עשייה, רקבון מוחי, להרגיש בלונדינית לשבוע שלם.

כמה התגעגעתי ללקום מאוחר, להמרח מול הטלויזיה בלי רגשות אשם, בלי לשמוע את האיש הקטן על הכתף שלי שאומר "יאללה יאללה לכי ללמוד, את סתם שורפת זמן, אחר כך אל תבכי לי אם תקבלי ציון גרוע" אז אתמול רישמית קברתי את האיש הקטן הזה. אני בטוחה שלקראת יולי הוא יצוץ לו שוב...

שיהיה לכולנו אחלה של שבוע. אני יודעת שלי יהיה....

לחזור הבייתה מיום ארוך ומייגע/לימודים/מבחן/גירבוצים (מחק את המיותר)
להכין כוס שתיה חמה ולהתחרע על טים טם זו ההתמכרות החדשה שלי.

אז יגידו פה כולם שזה משמין שזה לא בריא ושזה עושה חצ'קונים - על הזין שאין לי.
כבר מזמן הפסקתי לספור קלוריות. מה ייקרה אם אפנק את עצמי במנת שוקולד ראויה כאות פיצוי על יום מסריח?? ומכיוון שרוב הימים מסריחים לאחרונה אז כל יום יש פינוק קטן כזה בסופו.

אני לא רואה בזה שום דבר רע. במיוחד שאני יודעת שזה לא יימשך עוד הרבה זמן.

היום היה לי מבחן, אבל עזבו את זה , זה לא מעניין.
מה שמעניין ביום כמו היום היה הבוקר שלו. פגישה חטופה של חצי שעה עם היפיוף שלי מילאה אותי כל כך הרבה אנרגיות. כל כך רציתי לחטוף אותו אל ביתי ולעשות בו כמה מעשי זימה. אז מה לעשות העבודה מחייבת ולא יכולתי לממש את זממי. אך אל דאגה אני לא מוותרת בקלות.

יפה שלי היה לי כייף לראות אותך הבוקר- זה בטוח עשה לי מזל למבחן. אוהבתותך.

*שורות אלו נכתבו תחת השפעה כבדה של טים טם*

אחרי חגיגות מרובות, סושי, יין ומני מגדנות אני שמחה לבשר לכם שעברתי בהצלחה מרובה את המבחן שדיברתי עליו לא מזמן.

היום קיבלתי את התוצאות. עברתי. תחושת עונג עילאי עברה בגופי ואני חושבת שאחרי הצרחה שדפקתי פה וכל השכונה שמעה אפילו עברה בי תחושה שהזכירה מעט אורגזמה .

הייתכן שגמרתי מציון ???

אוף איזה כייף שזה כבר מאחוריי ... היתה שווה כל ההשקעה וההקרבה. בעיקר ההקרבה.

יפה שלי תודה לך על כל ההבנה שהבעת כלפיי בתקופה כל כך טעונה כמו זו.
כבר אמרתי לך שאני אוהבת אותך ??

אין כמו לקום בבוקר עם מים חמים למקלחת, להתקלח בכייף ולצאת מהבית מריחים כמו שוקולד ( קרמה הוציאו אחלה סבון בריח שוקולד מומלץ ביותר).
אני יוצאת מהבית בדרך לראיון עבודה חשוב שמחה וטובת לב ואז משב רוח מטורף מלווה בסופת חול מעיף אותי חזרה לכניסה ... השיער מלא בחול מה שגורם לו להיות בוצי קצת.
טוב, מה עושים ? אסור לאחר לראיון, אבל מצד שני אסור ללכת עם בוץ על הראש. המממ....
אצתי רצתי לי חזרה לדירתי חפפתי במהירות מטורפת את החול מהשיער (בכיור כמובן לא השקעתי שוב- אין זמן) אספתי את הכל למין צמה לא ברורה ורצתי לראיון.

למזלי הגעתי כמה דקות קודם נכנסתי לשירותים לראות את גודל האסון וגיליתי שהמצב לא נורא בכלל. פיזרתי את הצמה ונכנסתי רעננה כמו תחבושת היגיינית לראיון.

הראיון עצמו עבר נפלא רק שיצאתי משם חזרה לביתי שוב אותו סרט... הסופת חול לא נרגעה ואני צועדת הבייתה ומקללת כל שניה.

עכשיו אחרי מקלחת מטהרת כשזו אני פנויה ללכת ללמוד קצת.

אין דבר שאני שונאת יותר מאשר סופות חול. שיט הכביסה עדיין על החבל ... סעמק!