שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

אותנטית איתך

הנה אני מתחילה... נראה לאן זה יוביל...
כן, זה אמיתי
לא, אי אפשר לשאול שאלות
הבלוג שלי שייך לשולט שלי, אפשר לפנות אליו במידת בצורך
לפני 3 שנים. 31 באוגוסט 2021 בשעה 20:21

סליחה אדוני…

על המשימות והמטלות שאתה נותן לי ואני לא עומדת בהם, על הפעמים שאתה מרגיש אותי מרוחקת, על זה שאני לא מצליחה להגשים את הפנטזיה הכי גדולה שלך, ולא מצליחה להשפריץ, על זה שלימדתי אותך לא לצפות כי שום דבר כנראה לא יקרה, על היעלמויות ארוכות מדי, על תשובות מעורפלות ולא ברורות לשאלות שלך, על כל העוגות שלא טעמת, על כל הפעמים שהלחצתי אותך עם הודעות סתומות, על אופציית השלישייה שלא קידמתי, על אותה אחת שככ רצית והרסתי לך את זה, על הפעמים שלא סמכתי עלייך מיד ובמאה אחוז, על הפעם שלא באתי להזדיין איתך, על הפעמים שהצלחתי להעיר אותך באמצע הלילה, על זה שהתאהבתי בך למרות שאמרתי לך שזה לא יכול לקרות, על זה שגרמתי לך להתאהב בי חזרה, על זה שאני לא מצליחה להאמין שאתה באמת אוהב אותי, על זה שאף פעם לא הצלחתי ולא רציתי לשחרר אותך, גם כשידעתי שזה מה שאתה רוצה ממני, על המילים שנתקעות לי בגרון ואני לא מצליחה להוציא ולדבר איתך עליהן, על הפעמים שנסחפתי ולא שמתי לב והשארתי לך סימנים, על הפעמים שהכאבתי לך בפטמות עד כדי גלד או אובדן תחושה לכמה ימים, על הסטירות שסטרתי לך, למרות שלי זה אסור, על הפעמים שבהן ירדתי לך ונשכתי אותך תוכ, על זה שאני אוהבת למצוץ ולשאוב אותך תמיד עד הטיפת זרע האחרונה, ואני לא מרפה מהזין שלך למרות שאני יודעת שאחרי גמירה אתה באובר גירוי וזה טו מאצ׳ בשבילך, על כל הפעמים שאיכזבתי אותך, ועל אלו שהדאגתי אותך, על זה שאני נוטה להתווכח איתך יותר ממה שאני נוטה לציית, על זה שאני אף פעם לא שבעה ממך ותמיד רוצה עוד, על זה שתמיד יש לי זמן אבל אני תמיד מאחרת ואף פעם לא נלחצת מזה גם כשזה מטריף אותך, על שלוקח לי חודשים להוציא מעצמי פוסט אפילו שאני יודעת כמה אתה מחכה לזה, על זה שאני תמיד גומרת הרבההההה יותר פעמים ממך, על זה שאני לא תמיד מצליחה להעיר אותך מחדש לסיבוב נוסף, על איך שפגעתי בך כשהפסקתי את השליטה, ועל כל מה שכנראה אני עוד צריכה להתנצל ושכחתי…

 

תודה אדוני…

שעוד לא העפת אותי והחלפת אותי בשיפחה מספקת יותר. אין לי מושג למה, אבל תודה!

לפני 3 שנים. 31 באוגוסט 2021 בשעה 0:01

אני נשלטת כבר ארבע וחצי שנים, אבל זו הפעם הראשונה שלנו בסוויטת BDSM, ואני מהופנטת.

עומדת בכניסה לחדר והדבר הראשון שאני רואה זה צלב עץ ענק ניצב במרכז החדר, עם עוגני עמידה וקשירה בקצותיו.

אלוהים, ככ בא לי להיות ישו!

אתה דוחף אותי פנימה ואני רואה את המיטה עם רצועות הקשירה המוכנות בצדדים, את ספת הסאדו, את כסא הסנדקהקטיפתי ואת ארון הזכוכית המרשים שתלוי על הקיר ומלא באביזרי סאדו מפוארים ומגוונים.

אני עומדת נפעמת מהתפאורה והאווירה שהמקום הזה מייצר, וכבר מרגישה את הדיגדוג למטה. דיגדוג שהופך לזימזוםשהולך ומתגבר בשנייה שאתה מוריד אותי על הברכיים ומכסה לי את העיניים.

החושים שלי מתחדדים מיד באפילה ואני שומעת אותך מתפשט ומדמיינת את הגוף שלך שככ בא לי כבר להרגיש. אתהמעמיד אותי ומתחיל להפשיט אותי. המגע שלך מעביר בי צמרמורת ואני יכולה לדמיין אותך מחייך. אני רוצה להגיד משהו, אבל באותו רגע אתה פותח לי את הפה, דוחף לתוכו גאג וקושר לי אותו. אתה מוביל אותי למיטה וזורק אותי עליה, קושראותי בידיים וברגליים ומתחיל לשחק בי.

אחרי כמה דקות של נשיקות וליקוקים מסמרי שיערות אני מרגישה את הלשון שלך על הדגדגן שלי. אתה מלקק ונושך ומקפיץאותו שוב ושוב ואז גם דוחף לתוכי אצבעות ומתחיל לענג אותי. אני מנסה לזוז, משתוללת לכל הכיוונים, אבל לא מצליחהלהשתחרר מהקשירות, מנסה לצעוק אבל הגאג חוסם אותי. אתה ממשיך ודוחף את הלשון שלך לתוכי, מלקק את הכוס שלימבפנים ומביא אותי לגמירה. אני נאנקת ונאבקת, אבל לא יכולה לזוז. ככ רוצה לגעת בך, לנשק אותך, להכניס אותך אליילפה, אבל נשארת מתנשפת במצב חסר האונים הזה. אתה מתרומם ומיד חודר לתוכי ומזיין אותי ככ חזק שאני מצליחהלצרוח אפילו עם הגאג בפה. אני גומרת פעמיים ואז אתה יוצא ממני, משחרר לי את הרגליים והופך אותי בבת אחת על הבטן. אתה יורד ומלקק לי את פי הטבעת ואני מרגישה כיווץ מטורף בבטן, לא מאמינה שאני עומדת לגמור מזה, אבל לפני שאנימספיקה, אתה חודר אליי אנאלית ומזיין אותי שוב ושוב ושוב בקצב שהולך ומתגבר ואז מרים לי את התחת באויר, ומתחיללשחק לי תוכ הזיון בדגדגן, אני גומרת שוב, אבל אתה רחוק מלהפסיק, מעביר את האצבעות לכוס שלי ומזיין אותי בו זמניתבשני הכיוונים. אני גומרת בצרחות. צונחת על המיטה, מרגישה אותך מטפטף עליי אגלי זיעה וישר מתחרמנת מזה מחדש. אתה קולט אותי בשנייה, הופך אותי שוב על הגב, מרים לי את הרגליים באויר, מקפל אותי לשניים וחודר אליי מלמעלה. אתהככ עמוק בתוכי שאני מרגישה את הזין שלך מגרד את הלב שלי מבפנים.

אני גומרת מיד מעצם החדירה הזאת ואז אתה מתחיל לזיין אותי ככה. זה הזיון הכי עמוק והכי תחושתי שהכרתי, ומכל התכהשלך בי אני  מתקרבת עוד ועוד לקצה, אני מרגישה אותך גדל ומתנפח בתוכי עד שאני כבר לא יכולה להכיל אותך יותר בתוךהגוף שלי ואני מתפוצצת ומתנפצת למליוני חלקיקים. אתה יוצא ממני ומשחרר אותי מכל הקשירות ואני קולטת עכשיושהתקרה עשויה כולה משולשים תלת מימדיים מזכוכית שחורה, ואנחנו משתקפים בתוכם עשרות פעמים. אנחנו שוכביםככה כמה דקות, ואז אתה שואל אם אני מוכנה לדבר האמיתי, כי זה היה רק חימום.

אני נדלקת כולי, רמת הגירוי שוב מרקיעה לשחקים והרטיבות בין הרגליים מתחילה להציף אותי. אתה שוב מכסה לי אתהעיניים, ומוביל אותי אל הצלב. אתה קושר אותי אליו ומצמיד לי צובטי פטמות בואקום לשדיים.

פתאום דממה, אני לא שומעת אותך ולא מרגישה אותך לידי, מתפללת (לישו?) שהלכת להביא מצלמה, כי אני חייבת תיעודשל הסצנה הזאת, אני נדרכת כולי, כל העצבים חשופים. אז ככה זה להיות ישו??? ואז זה מגיע בהפתעה, אני שומעת שריקתאויר ומרגישה הצלפה של שוט על הדגדגן. זה ככ כואב ושורף, אני מתכווצת מהכאב וזה מגרה אותי בטירוף. אתה מבקשממני רשות להמשיך. בבקשה אל תפסיק! אתה מצליף בי שוב ושוב ושוב והכאב משתלט עליי, על כל תא ותא בגוף שלי, ואנימטושטשת מכאב ומגירוי מטורף, ומרגישה את הדמעות מרטיבות את כולי ואת הדגדגן שלי צורב ונפוח ואת הכוס שלי בוערומשתוקק וספוג נוזלים. ופתאום בבת אחת, השוט מכה בי שוב ופוגע בדיוק בנקודה שמטיסה אותי למעלה בגניחות מטורפותשנשמעות כמו שאגת כאב של לביאה פצועה בג׳ונגל. אתה מתקרב אליי ומלטף לי את הפנים ומלקק לי את הדמעות, ואזמשחרר לי את הואקום מהפטמות ובבת אחת משפריץ עלייך מלא חלב שיצא ממני ונאסף בסיליקון של צובטי הפטמות. ואתהמתחיל ללקק ולשתות אותו ולינוק ממני עוד ואני מתענגת על כל מציצה ויניקה.

ואז אתה מסובב את המנואלה והצלב משנה את הזוית ועובר למצב שכיבה (למרות שנעצר באמצע ואי אפשר להוריד ממשל-180) ואתה נעמד לי בין הרגליים ובבת אחת חודר אליי ומזיין אותי כשאני עדיין קשורה אל הצלב. וזה ככ חזק ועוצמתישאני די בטוחה שאני רואה את אלוהים שם איתי, או לפחות את ישו, מחזיק לי את היד ומצעיד אותי בביטחה לפיסגתהאורגזמה וכשאני מגיעה ממש לקצה הפיסגה, אתה דוחף אותי ממנה ואני גומרת בצרחות ומרגישה גם אותך מתפרק ביחדאיתי בתוכי, ממלא אותי בנוזל הלבן והחם שלך.

כשאתה יוצא ממני, ומוריד לי את כיסוי העיניים, אני מסתכלת עלייך ורואה אותי ושנינו מותשים ומפורקים. אתה משחרר אותיואנחנו צונחים על המיטה. אני שוב מסתכלת על שנינו דרך משולשי הזכוכית בתיקרה. המראה הזה מצית אותי מחדש, אזאני מחליטה לקחת את ההימור, ולנסות להביא אותך לפורקן נוסף.

אני נכנסת בין הרגליים שלך ומכניסה את הזין שלך לפה שלי, מה שככ חיכיתי לעשות מאז שנכנסנו ודחפת אותי עלהבירכיים. אני מוצצת אותך ויונקת ממך וסוחטת אותך שוב ושוב עד שאתה מתעורר ומתחיל להתקשות. אני מהדקת את פיומוצצת חזק יותר, שומעת אותך פולט גניחה וממלמל משהו. אני ממשיכה עוד ועוד, עד שאתה ממלא לי את הפה בנוזל שלךשאני ככ אוהבת. אני מלקקת הכל, לא מוותרת על אף טיפה ושנינו נרדמים בדיוק ככה, בתנוחה הזאת.

סלח לי ישו כי חטאתי…

לפני 3 שנים. 30 באוגוסט 2021 בשעה 22:38

גיליתי שאני כל הזמן מחכה לך, גם כשאני לא יודעת את זה, אני מחכה לך. מחכה שתבוא אליי, מחכה לראות אותך, מחכה להרגיש אותך קרוב, להסתכל לך בעיניים, לנשום את הבל פיך, לטבוע בתוך הידיים שלך שעוטפות אותי, לגעת, לנשק, לטעום אותך, לכאוב ממך, להתמלא בך, להתפרק עלייך, ולפרוק אותך, מכל המרחק והגעגוע והכמיהה והחסר שהצטבר בנו מהפעם הקודמת.

אז אני מחכה. בסבלנות. כמו נשלטת טובה. מחכה לשולט שלה שיתן סימן כדי שהיא תוכל לקבל את החלק שלה בו. ולפעמים הציפייה ממש קשה וארוכה כי הנתק הפיסי בנינו ארוך מאוד. ארוך מדי.

והרגע הזה שפתאום אתה מודיע לי שאתה בא או שאתה קורא לי לבוא אלייך, הופך אותי בשנייה לילדה קטנה, ומתלהבת, ומשתוקקת ומצפה, וכבר חסרת סבלנות.

והלב שלי מתחיל לפעום בקצב אחר, חזק הרבה יותר, עד שאני מתחילה להרגיש את הפעימות האלה גם בין הרגליים, והפטמות שלי מזדקרות וכבר ממש מגורות רק מהמחשבה על זה שעוד מעט תינק מהן, ואני כבר מרגישה אותן מטפטפות לי בחזייה. והרטיבות של למעלה מסתנכרנת בדיוק מופלא עם הרטיבות שמתחילה לגאות לי בין הרגליים. ואני ממש יכולה להרגיש את המגע שלך עליי, המבט, הנשימות. והנה זה אוטוטו קורה, אני כמעט גומרת רק מהציפייה הזאת, כשכל הגוף דרוך כמו קפיץ ומחכה להתפוצץ בשנייה שתחדור אליו, עם הזין הענק שלך, שאני ככ צריכה וככ התגעגעתי אליו.

ואז אנחנו נפגשים ואני מתנפלת עלייך ונמסה בין ידייך, ובולעת אותך אליי וטורפת כל חלק וחלק בך כמו אדם מורעב, ולא מפסיקה גם לא בשביל לנשום, והידיים שלי עוברות על כולך, מכינות את הלשון שתבוא מיד אחריהן, ואני שותה את הרוק שלך ומוצצת את הפטמות שלך, כאילו לך יצא משם חלב עוד מעט, ומלקקת את תנוכי האוזניים שלך ונושכת קלות את הצואר שלך ומנשקת אותך עוד ועוד ועוד, עד שהידיים שלי מגיעות אל פסגת החלומות והפנטזיות שלי, אל גולת הכותרת, היהלום שבכתר, הזין הענק שלך שעומד להתפרץ מתוך המכנס שלך ישר לתוכי, אל הכוס הרטוב והחם שלי שככ מחכה לו עד שזה כואב, ואז אתה פתאום עוצר אותי, ומספר לי שאני לא אקבל ממנו היום כי אתה שומר אותו בשבילה…

ובשנייה הזאת הפכת אותי מלביאה חרמנית המשחרת לטרף (אותך) לנשלטת מתוסכלת, פגועה, מושפלת וכואבת. הורדת אותי למקום הכי נמוך שלי, הכי קטן וכואב. הגוף שלי שורף מהתסכול של הצורך שלא יבוא על פורקנו, לא משנה כמה תרד לי ותלקק אותי ותדחוף לי אצבעות, ותשקיע בלהביא אותי לאורגזמות. והכאב הזה מאיים לפרוץ החוצה דרך העיניים. וכל מהשבאמת בא לי זה לבכות. גם בגלל הכאב הפיסי וגם בכלל התסכול.

אז אני מזכירה לעצמי שאני נשלטת ואתה זה שמחליט מתי וכמה ואיך אני יכולה לקבל ממך, ושאתה בכלל לא חייב לספק את הצורך שלי, ושאני צריכה להגיד תודה על מה שאתה נותן לי, והמחשבות האלה גורמות לדמעות של למעלה להתערבב עם הרטיבות של למטה.

והאורגזמה שלי מתקרבת והיא עוצרת בתוכה ככ הרבה כאב ותסכול שבא לי לצרוח אותה מתוכי. ואתה ממשיך לדחוף את הלשון והאצבעות שלך לתוכי וחופר את הראש שלך בין הרגליים שלי ואני דוחפת לך אותו יותר ויותר עמוק לתוכי עד שאני מרגישה שאני לא יכולה לעצור את הדמעות והן נוזלות ממני והצעקה בוקעת מתוכי והאורגזמה פורצת ממני, שוטפת ממני גם את כל התסכול, ההשפלה והכאב. 

אתה הולך ואני חוזרת לחכות לך שוב, עד לפעם הבאה…

לפני 3 שנים. 30 באוגוסט 2021 בשעה 22:30

לגרום לי לצחוק גם כשכבר שכחתי איך לחייך

לשלוט באיך יראה הבוקר שלי, ואיך אלך לישון

להטיס אותי לרמות גירוי פסיכיות תוך שנייה וחצי אחרי שהייתי בתהומות הליבידו

לשלוט באורגזמות שלי בצורה ככ מדוייקת, ככ אכזרית וככ מענגת

להפוך אותי לשלולית של רטיבות חמה שנוזלת לי בין הרגליים, רק במשפט, ולפעמים רק במילה

לספק אותי בצורה ככ מספקת עד שכל הגוף שלי רועד ומפורק, וככ לא מספקת כי אני אף פעם לא שבעה ממך ותמיד רוצה מזה עוד ועוד

להכאיב לי בגוף עד שזה צורב ובנפש עד שזה שורף

להוריד לי דמעות של עונג ודמעות של עצב בו זמנית

לשלוח בי צמרמורות בכל הגוף מרחוק, בלי לגעת בי בכלל

להתייחס אליי כמו לזונה ועדיין לגרום לי להרגיש הכי מיוחדת והכי נאהבת

לראות אותי כמו שאני ולדעת מה עובר עליי גם כשאני מנסה להסתיר ולהתחמק ממך

לדעת מה טוב ונכון בשבילי גם אם זה כואב

להרגיע בתוכי סערות שמאיימות להטביע אותי ולהוביל אותי בשקט לחוף מבטחים

להחליט בשבילי הכי נכון ומדוייק ולגרום לי להפסיק להתלבט ולהתבלבל כמו שאני יודעת ככ טוב

לתת לי שוב ושוב חוויות מיניות חדשות, מרגשות, מסעירות, עוצמתיות, שכבר מזמן נגמרו לי המילים מלסכם אותן

לעשות בי כבשלך, להפוך אותי לכנועה וצייתנית, ולקבל עליי את מרותך ושליטתך המלאה בי

למלא לי את כל הלב והגוף והנשמה באהבה שהיא גם ככ מטלטלת וגם ככ מכאיבה

לגרום לי לגמור ברצף במספרים דו סיפרתיים, ועדיין לרצות עוד

להיות ככ שלי וככ לא…

לפני 3 שנים. 8 באפריל 2021 בשעה 22:30

כשאתה מזמין אותי לבוא להזדיין איתך באמצע היום, זה גורם לגוף שלי לרטוט ולדם שלי לסעור. הלב שלי מתחיל לדפוק בקצב אחר, שהולך ועולה עד שאני מתחילה להרגיש את הדפיקות האלה בין הרגליים ואת הדגדגן שמתנפח וגדל וגורם לכוס שלי להרטב ולהיפער, בציפייה דרוכה לקראתך.

כשאני מתלבשת במיוחד לכבודך ואתה אומר לי ׳תבואי נח, לא ארוזה מדי׳, אני מחפשת את השמלה הכי אוורירית, זו שתתרומם כמעט מעצמה ותחשוף כמה אני זקוקה לך, כמה אני מוכנה לקראתך, אבל גם תצליח להסתיר את הרטיבות שנוזלת לי בין הרגליים עד שאגיע אלייך. ולא משנה עד כמה השמלה דקיקה וקלילה, חם לי איתה כי אני כבר בוערת כולי מהמחשבה שעוד מעט אתמלא בך, ואני כבר מרגישה מרוקנת לגמרי, ולא יכולה לחכות יותר להרגיש אותך בתוכי.

כשאני מתעכבת ומאחרת, כי...החיים עצמם... ואני יודעת שאתה כבר מחכה לי, דרוך ומגורה ומצפה לי, אבל גם קצת כעוס ועצבני, אני מדמיינת את עינייך הרושפות שינעצו בי ויחדרו לי לנשמה עוד לפני שאתה תחדור לתוכי, וזה מדליק ומגרה אותי אפילו יותר (ואני אפילו מקווה בתוך תוכי שתכאיב לי חזק על האיחור הזה).

וכשאני מגיעה אלייך ומסתכלת עלייך ורואה את הטירוף והצורך בעיניים שלך, אני בוערת ונמסה מבפנים ונוזלת מבחוץ. ואתה מתנפל על השפתיים שלי והידיים שלך כבר מכסות וחופנות את כולי, ואני שותה את הרוק שלך בצמא של נווד במדבר ומושיטה ידיים ולשון לפטמות שלך שאני כל כך אוהבת למצוץ וללקק ולשאוב ולנשוך ולמשוך ולהכאיב לך בהן ולראות איך הזין שלך מתקשח וגדל עוד יותר ואתה משחרר אותו אליי וכל כך כיף לי לגעת בו ולאונן לך תוך כדי שאני מוצצת לך את הפטמות וכל הגוף שלי נשטף בגל חום של הגעגועים שהצטברו בי כל כל הרבה זמן, אליו ואלייך ולמגע הזה שלך, ואני כבר כל כך צריכה אותו. ואתה כאילו קורא את המחשבות שלי ודוחף לי את הראש חזק למטה ומחדיר את הזין שלך עמוק, ומזיין אותי בפה ואני שואבת אותך אליי, מנסה לבלוע אותך דרך הזין, ושומעת אותך נאנק וגונח וכבר מתחילה להרגיש את הטעם החם שלך נוזל לי בגרון, אבל אז אתה מפסיק ומזיז אותי ממך ודוחף אותי אחורה ופותח לי את הרגליים והראש שלך כבר בניהן, והלשון שלך משתחררת ומזנקת אליי ומצליפה ומלטפת והדגדגן שלי מתפוצץ לקראתה והרוק שלך מתערבב עם המיץ שלי ואני זקוקה לך נואשות בתוכי, בדיוק בשנייה שאני מרגישה אותך דוחף לי אצבע ואז עוד אחת ועוד אחת ומזיין אותי איתן ומרחיב לי את הכוס ומתחפר עמוק בתוכי כשהלשון שלך מוצצת לי את הדגדגן ואני מתפוצצת ונשטפת באורגזמה שממיסה אותי מבפנים ובאותה מידה גם מדליקה אותי עוד יותר ובא לי עוד, בדיוק מאותו הדבר ואני מתחננת שלא תפסיק. ואתה נענה לי מיד וממשיך לרדת לי ולזיין אותי עם האצבעות שלך ואני מרגישה כמו בקרוסלה שמסתובבת יותר מהר ויותר מהר ויותר ויותר חזק עד שאני עפה ממנה רחוק וגבוה ומתפוצצת באויר למליוני חלקיקים ונעלמת אי שם אל תוך עצמי. ואתה מזהה את האורגזמה השנייה ששטפה אותי ומתרומם ממני ושולף אצבעות מבריקות ונוטפות ועטופות בנוזל שלי שרק לפני רגע איים להטביע אותי בתוכו ועכשיו אני שטה רגועה על פניו. ואתה דוחף לי את האצבעות האלו לפה, כדי שאטעם את עצמי ממך, וזה מגרה ומדליק אותי מיד שוב, כי זה הטעם שלי מעורבב בטעם המגע שלך בתוכי, וזה מתוק ומריר ומלוח וסמיך ובעיקר חם. ואז אתה מחליט שגם לך בא לטעום אותי ואתה מצמיד את השפתיים שלך לשד שלי ומתחיל לינוק וללחוץולשאוב ממני חלב ואני מרגישה את הפטמה הכואבת שלי נמחצת בפה שלך ואת החלב ניגר לתוכך ואני שוב רטובה ושוב זקוקה לך עד כאב. ואתה מרגיש אותי דרך החלב שלי וחודר אליי בבת אחת וממלא את כל החלל שבי. ואני שולחת ידיים וחופנת את התחת שלך בכפות הידיים שלי ומרגישה אותך מתנועע בתוכי גם מבפנים וגם את פעולת השרירים מבחוץ. ואנילא רוצה שזה יגמר לעולם, להרגיש אותך ככה נכנס ויוצא ממני  שוב ושוב ושוב יותר ויותר חזק, יותר ויותר מהר. ואני מרגישה את הזין שלך גדל בתוכי ומתנפח ומתמלא עד שאתה חודר אליי כל כך חזק וצועק את האורגזמה מהגרון שלך לאוזניים שלי והכל מתפוצץ לי ביחד בתוכי.

והאורגזמות של שנינו מתגלגלות כמו רעם אדיר ועמוק בתוכי, ממיסות לי את הלשון, משתקות לי את הגוף, מערפלות לי את המח. ואני שטה על ענן חם וסמיך ושקט ורחוק מכאן, כמו בתוך חלום. וחושבת שאולי מזל שאני לא מסוגלת לדבר עכשיו כי אחרת הייתי מבקשת ממך עוד פעם כזה...

 


״...בצהרי היום הכל חוזר כמו חלום

     רגעים ושעות שקפאו במקום

     בצהרי היום...

     תגידי לי עוד וכל כך תתרגשי.....״

לפני 3 שנים. 3 באפריל 2021 בשעה 21:19

פסח....

אני שונאת את החג הזה....יש לי ככ הרבה סיבות שבגללן תמיד שנאתי אותו, אבל מאז שאני שפחה ואתה אדוני, פסח הפך להיות חג אירוני וסימבולי שקורע אותי כמו קריעת ים סוף (ולא בקטע טוב) ואז סוגר עליי ומאיים להטביע אותי בתוכו.

כי הפרידה בנינו תמיד תלויה מעל, תמיד נוכחת, כמו צלע שלישית בקשר שלנו, כמו שמיכה שקופה שעוטפת אותנו, חוצצת בנינו לבין העולם, מאפשרת לנו להיות מוגנים ובטוחים בתוך הדבר הזה, כי אנחנו יודעים שהיא שם ושיום אחד כבר לא נהיה כאן.

ואם כבר פרידה, אז יש זמן מתאים יותר, כשפחה, לצאת מעבדות לחירות...?

ואני, כאחת שמכורה לטקסיות וסימנים, כמעט כמו שאני מכורה אלייך, יודעת שזה הזמן הנכון להיפרד, בדיוק כמו שאני יודעת שאתה צריך ורוצה את זה ממני , אפילו בלי שתבקש, בלי שתגיד, אני יודעת (גם אתה צריך להשתחרר מהעול שלך).

ונכון, אין בי משהו שאני רוצה יותר מלהיות בשבילך, מלספק אותך ולעשות לך טוב, מלדאוג לך ולדעת שאתה מאושר, אז למה אני לא מצליחה???

למה כבר 3 שנים שאני מתכננת ומתכווננת ומתרגלת ומנסה ונכשלת??? למה אני לא מצליחה לדמיין את הבוקר שלי למחרת בלי הבוקר טוב שלך ואת היום שלי בלעדייך? למה אני לא מצליחה לחשוב שלא ארגיש אותך יותר, שלא תחדור אליי ותמלא אותי בכל מה שחסר לי? למה אני לא מסוגלת להתנתק מהעונג הלא נגמר שרק אתה יודע לתת לי? למה דווקא בפסח אני משתוקקת אלייך יותר וצריכה אותך יותר וכל תא בגוף שלי מרגיש את המגע שלך עליו ועורג לו? למה אני לא מצליחה להפסיק לחשוב עלייך ועל הזין שלך ומה שאתם ורק אתם יודעים לעשות לי ובי? למה אני בוכה ככה סתם בלי סיבה באמצע היום רק מלדמיין אותי בלי החיבוק שלך, בלי ההוראות שלך, בלי היכולת שלך לגרום לי לצחוק ולבכות בשנייה ולשלוט לי לא רק בגוף ובלב אלא גם בנשמה?

אני מצטערת אדוני, סליחה.

גם השנה החג הזה נגמר מבלי שהצלחתי. גם השנה אני גונזת את המכתב פרידה שכתבתי לך עמוק במגירה. גם השנה לא שחררתי אותי ואותך ולא יצאנו לחירותנו, אנחנו עדיין כבולים זו בזה, אתה האדון ואני שפחתךהנאמנה. זו שתעשה בשבילך הכל, כל מה שתגיד ותבקש ותרצה, והרבה יותר מזה, חוץ מאת זה...

 

לפני 3 שנים. 27 במרץ 2021 בשעה 1:07

דווקא כשאתה לא איתי, דווקא כשהמרחק בנינו גדול, דווקא כשאתה כל כך חסר לי ואני מתגעגעת, דווקא כשהזכרון שלי מתחיל לתעתע ולדהות,

דווקא אז,

ואולי

בעצם

בגלל,

אני מרגישה שאני מוצפת בך.

במקום להרגיש את זיכרותך ממלאת את מערת הנשיות שבין רגלי בנוזל החיים החם והסמיך שפורץ ממך, אני מרגישה את מערת הנפש שבי מוצפת עד גדותיה, במערבולת סוחפת של רגשות כלפייך.

דווקא אז,

ואולי

בעצם

בגלל,

יש בי כמיהה ותשוקה מטורפת שמטלטלות וגואות בתוכי, יש בי געגוע עמוק וחד שמאיים לפצוע אותי מבפנים, יש בי חוסר שפוער בתוכי בור גדול, יש בי הערכה וכבוד כלפייך וגאווה ענקית בך, יש בי שמחה ובטחון ושלווה ורוגע מתוק בגלל שאני יודעת מי ומה אתה בשבילי ויש בי אהבה סוערת ובוערת כלפייך שעוטפת את הכל יחד, במערבולת רגשות אדירה שמסתחררת בתוכי במהירות, מציפה וממלאה אותי, וסוחפת אותי, בתקווה עד אלייך.

דווקא אז,

ואולי

בעצם בגלל.

לפני 3 שנים. 23 במרץ 2021 בשעה 0:45

אמרת לי לכתוב משהו בשבילך, רצית שזה יהיה היום.

אחרי הכל, אתה השולט...

אז חשבתי שאם כבר אני מתחילה לכתוב בלוג, אז זה לא יהיה רק היום, אם תרשה לי אוכל לכתוב פה באופן קבוע.

המערכת יחסים שלנו כל כך מורכבת ומגוונת ומפתיעה ומדליקה ומעניינת שאני בקלות יכולה לכתוב כל פעם על רגש אחר שמתעורר בי.

אבל אתה רצית היום, אז נתחיל בכאב, כי זה הצבע שצובע אותי עכשיו.

אותנטית איתך, זה יהיה שם הבלוג שלי...

 


*כאב*

כשהכרתי אותך, הכרתי גם את הכאב. כאב אחר, מסוג חדש, כזה שלא פגשתי קודם.

הוא מגיע בעיסקת חבילה, יחד איתך, עם מערכת היחסים שלנו. קשור בסרט אדום יפה, ארוך, ששזור בכל רובד שלה, ומגדיר אותה בצורה הכי מדוייקת.

 


הכאב שבמגע (כן, גילית לי שכאב פיזי מדליק ומגרה אותי), והכאב שבחוסר המגע וההשתוקקות לו (שהוא כואב הרבה יותר מהכאב הפיזי עצמו).

הכאב בקבלה שזה לא אמיתי, שזה זמני, שיום אחד זה יגמר.

הכאב בהשלמה שאף פעם לא תהיה שלי.

הכאב בלשחרר אותך לאחרת.

הכאב בלהתגעגע אלייך.

הכאב בלרצות אותך יותר.

הכאב בלנסות ולקבל את האהבה שלך אליי.

הכאב בלהבין דרכך את הויתור הגדול שלי בחיים.

הכאב בלראות את עצמי דרך העיניים שלך, שונה, אחרת מאיך שהייתי רוצה להיות, מאיך שחשבתי שאני.

 


כל כך הרבה כאב...

או שזו התמכרות קשה במיוחד, או שאני מזוכיסטית במיוחד, או שבמאזן הכללי יש לי הרבה יותר עונג....

כנראה שכל התשובות נכונות.

 


המכורה לכאב ואלייך.