לאור הישנות הודעות פרטיות, חשבתי לרכז פה כמה מהשאלות ומהתשובות. זה מרגיש לי יומרני (יעני, שופוני יא נאס, מנסח תשובות קולקטיביות לקהל), אז רציתי לחדד שזה בעיקר פונקציונלי, עם after thought של אולי-לכתוב-פה-משהו-קטן-ידרבן-אותי-לכתוב-פה-גם-משהו-גדול-במעין-תרחיש-דרדור. מה שמביא אותי לשאלה הראשונה:
למה אתה לא כותב יותר?
אני כותב יותר, פשוט הרבה, הרבה יותר לאט: יש גם את החיים ברקע, ולמצוא זמן לשבת בשקט ולנסח מחשבות זה תהליך ארוך ומורכב, לפחות עבורי. אז לא נגמרו הסיפורים, ולא חזרתי בתשובה; פשוט לפני כמה חודשים, כשהשתחררתי מהצבא, היה לי זמן לשבת ולכתוב, ומאז חזרתי לעשות דברים - ושוב אין לי.
הסיפורים אמיתיים?
כן ולא. אפשר להגיד שזה ״מבוסס על סיפור אמיתי״, אבל להגיד שזה אמיתי לגמרי קצת קשה, כי זה הרבה יותר... מהוקצע מהחיים האמיתיים. במציאות אנשים לא תמיד רהוטים, ולפעמים כשמביאים סטירה היא נוחתת עקום, ולפעמים כשמזיינים חזק ומוציאים את הזין יש צליל של פלוץ. והכי טוב? לפעמים פשוט מתחילים לצחוק באמצע, for whatever reason, וזה פחות מתאים באמצע סיפור. כך שאמנם דברים בעלי אופי דומה קרו, אבל בסיפורים הם מיופים (ואפילו מיופים בשנייה, כי אני מייפה אותם תוך כדי כתיבה, אבל בטח ייפיתי אותם גם בזיכרון שלי מלכתחילה).
זה אותן הדמויות בכל הסיפורים?
זה עמום בכוונה; ובכלל, מה זה משנה? דיסקרטיות היא מעלה, בעיקר בעולמות תוכן שנויים במחלוקת כמו בדס״מ, ואני משתדל להימנע מפרטים מסגירים או חד-משמעיים מדי לגבי הדמויות (והקוהרנטיות הבין-סיפורית שלהן) בדיוק מהסיבה הזו.
וזהו. רק רציתי להגיד שאני אוהב את הפידבק שלכם/ן, את השיחה שלפעמים מתפתחת בעקבותיו, ואת מה שלפעמים מתפתח בעקבותיה. ובנימה אופטימית זו: סיפור או שניים בקרוב!
