כשהייתי קטן, אהבתי מיתולוגיה יוונית. זה היה מגניב: האלים, הגיבורים, המפלצות וכל הקסם סביבם. ואז גיליתי עוד מיתולוגיות, כמו המצרית והנורדית, והן היו כל כך הרבה יותר מרתקות. במיתולוגיה היוונית הכל היה ״הגיוני״, לפחות לפי אמות המידה ותחושות הבטן המערביות שלי; היו ארבעת היסודות של אריסטו: אדמה, מים, אויר ואש; היו אלים טובים ורעים: אל הים ואלת הארץ, אל השמש ואלת הירח, אל המלחמה ואלת האהבה. המיתולוגיות האחרות, הזרות, שברו את הסימטריה הזו, את ההגיון הזה: אל האשליות? אלת הקבורה? ואז הגיעו המיתולוגיות הקלטיות, הקאריביות, היפניות...
פעם, עם הלשון שלו בירכתי הזין שלי, בין הגזע לאשכים, עם הזין עצמו שעון על פניו ועיניו עצמות, הוא גנח בשקט.
״מה יש?״ שאלתי. הוא לא ענה מיד; הלשון שלו המשיכה להתפתל, והשפתיים שלו נסגרו מדי פעם בנשיקה רטובה. ואז הוא לחש: ״אני אוהב לסגוד לך. אתה האל שלי.״
ועם התחושה הזו, הרטובה והקרירה, כמו נחש של גורגונה או מחוש של אקורוקאמוי על הביצים שלי, חשבתי אילו יסודות - כמה שיותר אזוטריים וצורמים - הייתי בורא לו, אם היינו כותבים את המיתולוגיה שלנו.
***
״הייתי צריך להיות פסל,״ אמרתי לו, בעודי מסיים לקלף את הג׳ינג׳ר. בחרתי שורש גדול ועבה, וגילפתי אותו כמו פלאג גלי, עם ראש קטן, היצרות קלה, התעבות גדולה יותר, ושוב היצרות אחריה, לפני ה״ידית״ שנשארה לא מקולפת.
״זה יותר מחרמן מדוד של מיכאלנג׳לו,״ הוא לחש לי באוזן, מחבק אותי מאחורה, ונשך את התנוך שלי עם שפתיו. אחר כך הוא צעד אחורה וירד על ארבע, עם הראש למטה והתחת גבוה באויר, בתנוחה הכי צייתנית בעולם. הוא פיסק את עצמו עם ידיו, ואני שלפתי את הפלאג שלו ודחפתי את הג׳ינג׳ר. הראש הקטן נכנס בקלות, ואחרי מעט התנגדות - גם היתר, והוא שחרר נשיפה, כנראה מהכאב של החיכוך; אבל חומר סיכה היה נוטל את העוקץ.
כמה דקות אחר כך הוא התחיל להתנשם. זה היה סשן די פסיבי מבחינתי, אבל מבחינתו זו הייתה חוויה די ייחודית, אני מניח. זה מתחיל לשרוף ברגע שהשמנים נספגים, ואז זה... ממשיך לשרוף, ומתגבר. רבע שעה לתוך זה הוא שכב על רגליי, עיניו עצומות, מתרכז בכאב החדש, המוזר.
״בסדר?״ אני שואל, והוא עונה: ״כן. לגמרי נסבל.״
אז אני מוריד לו ספאנק מצלצל, והישבן שלו מתכווץ על השורש. ״אוקיי,״ הוא אומר. ״אוקיי. אאו - אאו. אאו.״
ואני מוריד לו עוד אחד, כי הוא שכח להגיד תודה.
***
אני בדרך כלל לא מעשן סיגריות, אבל הוא ממש התחנן; אפילו קנה חפיסה ומצית והגיש לי סיגריה והבעיר לי אש. לקחתי נשימה עמוקה, משאיר את זה רגע בחלל הפה מחמת הרגל, ורק אז שואף פנימה, ונשפתי לו עננת עשן בפנים. הוא חייך, וירד על ברכיו בין רגלי.
זה דווקא היה נחמד; לעשן תוך כדי שהוא מוצץ לי. הקיק של הסיגריה, אמנם ארעי וחלש, נמלל את כפות רגליי, בעוד הראש שלו נע מעלה ומטה, והלשון שלו לשה לי את הזין בלחות ובחלקות.
״פה גדול,״ אמרתי, והוא הרים את ראשו והוציא את לשונו. כשאיפרתי בפיו, הזין שלו - לכוד בתוך כלובון פלסטיק ורוד - ממש קפצץ מרוב זקפה כלואה. הוא עצם את עיניו וסגר את פיו ברכות, נותן לאפר להתמוסס כנגד החך שלו, בלע - לא לגמרי הצליח שלא לעוות את פניו - אבל אז התאפס ושוב פתח, מציג לראווה לשון ורדרדה עם כתם אפור.
נשענתי אחורה, והוא חזר למצוץ לי; וכל פעם שהייתי צריך לאפר, פתח פה גדול ושימש לי מאפרה. כשהגעתי לסוף, ירקתי לפיו בזהירות, וכיביתי את הסיגריה בשלולית הקטנה על הלשון שלו.
הוא רצה לבלוע גם את הבדל, אבל האינטרנט אמר שמצטבר שם יותר ניקוטין משכדאי לאכול בפעם הראשונה, אז לא נתתי לו. תחת זאת, משכתי את הראש שלו חזרה לזין שלי, והוא שקע עליו בצייתנות. אבל כמה head bobs אחר כך הידיים שלו כבר מצאו את החפיסה וחילצו ממנה סיגריה נוספת. לקחתי אותה באנחה, ודחפתי את הראש שלו למטה עד הסוף, מתענג על הגרון שלו ומחפש את המצית. עישון זה ממכר.
***
הזין שלי נכנס ויצא ונכנס ויצא בתנועות מהירות, והכל היה חושך ואש וזיעה ואנחות. ״תזיין אותי,״ הוא גנח, ״אני הזונה שלך, השרמוטה שלך, הכלבה שלך, השפחה שלך, אני... אה, חור וזהו, חור לזרע, אני... כל כך אוהב את הזין שלך בתחת שלי. תזיין אותי, תזיין אותי, תזיין או-״
הבנתם. לא הכי מתוחכם, אבל די מלוכלך. ״אתה מקלל הרבה,״ אמרתי לו כשנרגענו.
״כן,״ הוא חייך. ״למה, מה תעשה?״
ועד השאלה הזו, לא הייתי עושה. אבל עכשיו קמתי, והובלתי אותו איתי, בשיער.
״מכיר את העונשים הישנים האלה, שהיו עושים לילדים מטומטמים כשהם אמרו דברים מטומטמים? היה את הקהילות הדתיות הקיצוניות, שממש תפרו לאנשים את השפתיים. אבל זה נראה לי כמו מלא עבודה.״
הגענו לאמבטיה. הוא היה סטודנט עני, אז היה לו סבון מוצק. ״והיה את האנשים הנחמדים, כמוני, שרק גרמו לך לשטוף את הפה.״
לקחתי את הקוביה הלבנה ודחפתי אותה לפיו. ״מבין? כי הפה שלך מטונף. עונש שנון לילד שנון. תמצוץ.״
והוא מצץ. טעמתם פעם סבון? זה די נורא. ברגע שזה מקציף, יש לזה מרקם שומני וטעם אמוני מעקצץ, ומהר מאד מתחשק להקיא. אבל זה היה כיף, לראות אותו מרייר עם כל הקצף הזה בפה, נאבק בדחף ומשתדל להמשיך למצוץ, כדי לא לעצבן אותי אפילו יותר. נדמה לי שהיה לו סיידליפ כשהוא היה אימו קטן, אבל כנראה שרעיון תפירת הפה לא מצא חן בעיניו למרות הכל.
אחרי כמה דקות של שטיפה יסודית (ממש נשארו סימני שיניים על הסבון, ואני חושב שהוא זרק אותו אחר כך, כדי שהשותפים לא ישאלו שאלות מביכות), הזין שלי התקשה שוב. הוצאתי את שארית הקוביה, זרקתי אותה לכיור, ובמחווה פשוטה הוריתי לו לרדת על ברכיו וזיינתי לו את הפה.
מעדות מאוחרת יותר עלה, שזו כנראה הייתה הפעם היחידה בחייו שהוא לא נהנה מזיון פנים.
***
ישבנו בפארק, ועיסיתי את הזין הכלוא שלו מבעד לג׳ינס. היה די מאוחר, ואני לא בטוח איך הגענו לשם - נדמה לי שהוא רצה לעשן, וזה לא התאים לי בבית אז הצעתי שנטייל. היה קריר, והעלווה הירוקה-שחורה לחששה בשפה שאף-אחד בתל-אביב כבר לא דיבר. באויר עמד ריח של של אבק רטוב (Petrichor; ידעתם שיש לזה שם?), ולצוואר שלו היה ריח של וניל.
״תמצוץ לי,״ אמרתי, והוא פתח לי את הרוכסן ואסף את הזין שלי אל פיו. היד שלי החליקה על גבו ולתוך מכנסיו, אל החור החלק שנותר משומן עוד מקודם, ושקעה פנימה.
ברק חצה את השמיים, וכמה שניות אחריו הגיע הרעם, מתגלגל עלינו במן כובד חסר משקל. אחר כך התחיל גשם, אפור ועדין, והוא הביט אלי בשאלה; אבל כשלא הגבתי חזר למצוץ, והאצבע שלי חזרה לשחק איתו מבפנים.
זו הייתה תחושה מוזרה; מיסטית, כמעט. הגוף שלי היה רטוב וקר, מלבד הזין והאצבע, שהיו רטובים וחמים - אבל רטובים וחמים אחרת. והריח הזה, של האבק והוניל.
כשגמרתי, הוא בלע הכל, והמשיך למצוץ את הזין המתרכך באיטיות. כשהוצאתי את האצבע, הוא אסף אותה אל פיו, לוודא שתהיה נקייה ורעננה. וכשתפסתי ומשכתי אותו אלי לנשיקה - והפעם הכל היה רטוב וקר חוץ ממחול הלשונות שלנו, כמו איזו גחלת אחרונה בלב הסערה (ה-maelstrom; מה ״מערבולת״, איזה דכאון) - זה היה אפילו יותר טוב.
***
״במיתולוגיה שלנו,״ אמרתי לו, עם הלשון שלו בירכתי הזין שלי, והזין עצמו שעון על פניו, ״ארבעת היסודות יהיו ג׳ינג׳ר, אפר, סבון וגשם.״
״הא?״
