״זה לא הגודל, זה איך שמשתמשים בו.״
יש לי קטע כזה: להיתפס למשהו שאמרת, לנתח אותו יותר מדי, לבנות סביבו סשן מוגזם. ולמה לא: זו השראה טובה ככל ההשראות, ובעיקר עכשיו, כשאת מהדהדת קלישאות חלולות, בא לי לפרק את הקלישאה - ואת האגן שלך - לרכיבי יסוד, לערבב אותם, ולהרכיב מחדש כרצוני.
״ספרי לי עוד,״ אני אומר, ובתנועה אחת מכופף אותך מעל השולחן. זה כל כך כיף - מחמיא, אפילו - כמה מהר אני יכול לחרמן אותך, ועד כמה בקלות. מספיק שאסטור לך, שאתפוס לך בשיער, שאכופף אותך - ואת מיד מאבדת את קור הרוח שלך, ומתחילה להתנשם כמו כלבה מיוחמת, נשימות שטחיות ומהירות; נראה לי שההיפרונטילציה הזו מטמטמת אותך אפילו יותר.
״אני... זה לא משנה כמה הז... כמה הזין שלך גדול,״ את מנסה, כל כך מבולבלת מהחרמנות (ומהמיידיות שלה, אני חושב; יש פה מעגל היזון, אחרת זה לא היה כל כך אקספוננציאלי). את ממשיכה, בקוהרנטיות של ילדה בגן שמנסה להסביר מה קורה בציור שלה, בזמן שאני מפסק את הרגליים שלך, מרים את החצאית ומסיט את הפס של התחתונים. עד שאני נוגע לך בכוס - עברו אולי עשר שניות - את כל כך חמה ורטובה שזה קומי.
״כמה זמן לא זיינתי אותך בכוס?״ אני שואל, מחליק את האצבע בנונשלנטיות לאורך החריץ הלח.
״כמה... כמה שבועות?״ את עונה בקול קטן, ומיד מוסיפה ״אני חושבת,״ למקרה שזה לא היה ברור.
״ואת רוצה?״
היסוס - מה שנשאר מהאינטלקלט שלך מנסה לאסוף את עצמו, להבין מה הקאץ׳. ואז: ״כן...״
אני מוריד את החגורה, פותח את הג׳ינס ומתיישב. עד שאני מסיים להגיד ״תמצצי״ את כבר מספיקה להסתובב, לצנוח על ברכייך ולהכניס חצי מהזין שלי לפה. יחסית לכך שחדות המחשבה שלך כשאני מתעלל בך צונחת לאפס - הזריזות והמיומנות של תנועותייך (ה-deftness שלך; אין מילה טובה בעברית, אה?) נשארת מושלמת: אולי למצוץ לי זה כבר זיכרון שרירי אצלך, או אינסטינקט.
כנראה אינסטינקט, כי את טורפת אותי בחייתיות קמאית: דוחפת את הזין שלי למעמקי הגרון שלך ומשתנקת, סוחטת ויונקת ומריירת וגונחת על הבשר החם שחונק אותך.
״לא ככה,״ אני אומר, ואת מוציאה אותי מפיך ומסתכלת עלי בשאלה. קורים דקים של רוק נתלים בין השפתיים שלך לזין שלי, נוצצים.
״הגודל הרי לא משנה. תמצצי רק את החצי העליון.״
ואת מוצצת: אוספת את הכיפה אל פיך, מהדקת אותו ויורדת בזהירות, מנסה לאמוד את המרחק עד חצי הגזע, ואז עוצרת וחושבת מה לעשות. נעלם החנק החם והרטוב, וגם לקפץ מעלה ומטה את לא יכולה מבלי להתרכז בהערכת האורך. את עושה כמיטב יכולתך, יונקת ומסובבת את הלשון, אבל אחרי כמה דקות אני מתחיל לאבד עניין, ונראה שהתסכול מתחושת הזין המתרכך בפיך כמעט גורם לך לבכות; ולא הסוג הטוב של הדמעות, מכשאני מזיין לך את הפה, אלא סוג הרבה יותר אנטיקליימטי, הרבה יותר חסר טעם - הן בטח אפילו לא מלוחות.
״עזבי,״ אני אומר באכזבה מעושה. ״תלקקי לי את הביצים או משהו.״
ואת נטרפת. אולי כי אין מגבלה יותר, ואולי מתוך חשש שאמציא אחת, ונסיון להספיק כמה שיותר עד אז; אבל את נמרחת על האשכים שלי, מצרפתת אותם כמו שהיינו מתנשקים בחטיבה: גונחת, נושפת ומתפרקת עליהם - ויורדת, מלקקת את המפשעה שלי בתנועות חזקות, אמיצות, נחושות לרצות - ויורדת, משחילה את הלשון שלך לחור התחת שלי, הכי עמוק שאת יכולה. אני מרפה את פי הטבעת, ואת מוצצת אותו ושוב דוחפת את לשונך פנימה, ומסובבת - לא רק את הלשון, אלא את כל הפנים שלך, עלי ובתוכי.
בשלב הזה כולך רטובה מרוק, ואני רק חושב שחבל שלא היית מאופרת. הזין שלי מספיק קשה כדי לחתוך יהלומים, ואני אומר לך לשבת עליו.
את קמה, כמעט תולשת את התחתונים כשאת מסיטה אותם, ומתיישבת - אולי ביטוי מתאים יותר הוא ״משפדת את עצמך״ - עלי באנחה. אני נותן לך את הרגע שלך, כמה תנועות וענטוזי ישבן מפנקים - ואומר, ״מספיק.״
״לא נו,״ נפלט לך לפני שאת עוצרת את עצמך, ורגע אחר כך את מתכווצת באימה; אני אשכרה מרגיש את העוית בכוס שלך. ואז את קמה בצייתנות.
״עוד תנועה אחת,״ אני אומר, ואת מיישרת את הזין שלי בזהירות ומתיישבת שוב, באיטיות, מנסה לחוות אותו במלואו, נלחצת עלי בנסיון נואש להמשיך את התנועה, מתפתלת בתקווה עקרה למצוא זווית מתאימה יותר.
אבל הגופים שלנו מונעים ממך להיחדר לנצח, והתנועה האחת שלך נגמרת. את משתהה רגע, בפחד ובאומץ, ואז קמה, סוחטת אותי בשרירייך בדרכך מעלה.
״עוד שתי תנועות,״ אני אומר, ואת עושה את כל זאת שוב. הבעת הריכוז שלך על חווית הזין שלי מרתקת, ואפילו שהזיון איטי וקטוע, אני צריך להתאמץ כדי לא לגמור.
״עוד חצי תנועה,״ אני אומר, ואת מסתכלת עלי בהפתעה. את מתחילה לרדת, אבל שוב נתקלת בקושי שבהערכת האורך. את מנסה לראות מה קורה, מתרוממת קצת - כנראה כדי לראות איפה מתחילה הכיפה - ואני מרים אותך מעלי כליל. ״חבל שככה בזבזת את חצי התנועה שלך,״ אני אומר, ואת מייבבת, פשוטו כמשמעו.
״טוב, עוד חצי תנועה.״
הפעם את מסתכלת מההתחלה, וזה עדיין לא קל: את חוטאת לצד הבטוח, ועוצרת איפה שנראה לך קצת לפני החצי. זה כנראה קרוב יותר לשליש, והמחשבה על - כמה זה, השישית המבוזבזת של הזין שלי שהיית יכולה לחוות? - מקוממת כמעט עד כאב.
עוד חצי תנועה, ועוד חצי תנועה, ואז רבע תנועה - את מכניסה כמעט אך ורק את הכיפה.
״יש לך עוד קצת, את יודעת,״ אני אומר, ואת עונה כמו ילדה טובה: ״אני לא מעזה. זה... זה ייצא יותר ואתה תכעס. או תתאכזב.״
״אבל הכנסת רק חמישית. זה משאיר לך עוד אחד חלקי עשרים מהזין שלי. את לא רוצה אותו?״
״אני כן. אלוהים, כל כך.״
״באמת? זה פחות מסנטימטר. משהו כמו 9 מילימטר. מה היית עושה בשביל עוד 9 מילימטר זין?״
״הכל. בבקשה. אני לא מעזה.״
״חשבתי שהגודל לא משנה,״ אני אומר, ואת רק נושכת את השפה שלך ומרחפת מעלי, עם קצה הזין שלי בכוס שלך. בתנועה עצלה, אני מרים את ידי, מניח אותך על העורף שלך ומושך אותך למטה, עלי, אלי. הזין שלי שוקע בך כולו, עד הסוף, ונשימתך נעתקת ואני גומר.
