לא פעם כותבים לי לפרטי ושואלים אותי אם מה שקלייר כותבת על הסשנים שלנו אכן קרה במציאות. אני נדהמת בכל פעם מחדש מכך שמה שנראה לשתינו הכי טבעי בקשר שלנו, נראה לאחרים כה רחוק מהמציאות, עד שהם אינם מאמינים למה שאנחנו כותבות.
והיום אני כותבת על הסשן שיתקיים היום ועל שליטה מלמטה. לפני כמה ימים קלייר הפנתה את תשומת לבי לבלוג חדש של מישהי שכינויה הוא המשרתת. בלוג מקסים שמתאר יחסי שליטה בין גבירה לשפחתה בצורה מאופקת ומעוררת מתח. קראתי את הבלוג, נהנתי מכל רגע והבנתי מיד שהשפחונת שלי לא עושה שום דבר סתם ואם המניפולטיבית המקסימה שלי הפנתה אותי אליו, היא מבקשת משהו (בדרכה הייחודית, יש לציין).
"אז מה? השפחונת שלי רוצה להתנסות בלהיות משרתת?", שאלתי משועשעת.
"מאיפה הבאת את הרעיון המוזר הזה, גבירתי?", היא שואלת ושתינו צוחקות.
השפחה שלי ביקשה וקיבלה. היום הסשן יהיה בנושא "המשרתת". בתפקידים הראשיים אני כגבירת הבית (וממש לא עקרת בית נואשת) וקלייר בתפקיד המשרתת.
לכאורה מדובר כאן במקרה של שליטה מלמטה. שפחה שמובילה את גבירתה מלמטה לעבר הגשמת הפנטזיות שלה. ואני רואה שליטה לגמרי אחרת.
אני מבדילה בין המשחק, שיכול להיות כל משחק תפקידים או משחק אחר, משחק שאין לי בעיה שהשפחה שלי תיזום ולהפך - אני אוהבת יוזמות ואוהבת את זה שקלייר יצירתית ולא חושבת שבגלל שאני גבירתה אני היחידה שצריכה ליזום משהו, לבין תחושת השייכות ותחושת ההובלה.
הדבר היחיד שאמיתי ביחסי שליטה בעיניי אלה התחושות הללו - קלייר באמת שייכת ולא משנה מה המשחק, אני באמת מובילה, גם כשהמשחק הוא לא כזה שאני חשבתי עליו ראשונה. ואם זאת שליטה מלמטה - אז אנחנו עונות להגדרה. את ספר הדומיות זרקתי מזמן ואני נהנית מכל דקה של שליטה מהלב וממה שמרגיש לי נכון ועושה את שתינו מאושרות.
לפני 18 שנים. 18 בספטמבר 2005 בשעה 8:49
