עכשיו תהיי הבתולה שלי, זה מה שתהיי כשארצה וכן, אני יודעת שאת לא ובלה בלה ובכל זאת - את בתולה.
לבושה תחתונים לבנים, ששיער הערווה עוד לא גולח מתחתם ועדיין אינו שופע כשל אשה מנוסה.
רק כדי שנזרום עם הפנטזיה - עברת את גיל ההסכמה. את הבתולה היחידה שנותרה בישראל בגיל 18.
אקח אותך לבושה, אלטף אותך ברוך, ארגיע את צמרורייך ואת, תחייכי חיוך ביישני, נרגש, מפוחד משהו.
"את יפה, מותק", אומר לך ולאט אצבעי תגלוש מלחייך אל צווארך ותעלה שוב לפיך, מלטפת את שפתייך וגולשת בעקשנות זהירה אל מחשופך. "נעים לך מתוקה?", אשאל ברוך, "להמשיך?". את לא תוותרי על הסמקה ותעני לי בלחש: "כן".
"כן גבירתי", אגרום לך לדייק ואוסיף: "מעכשיו אני גבירתך מותק ואת תהיי ילדה טובה. אם תצטייני, אחנך אותך להיות הזנזונת הטובה והצייתנית שלי. אם תכשלי, אאלץ לחנך אותך כשאת על ברכיי וידי מצליפה על ישבנך. את לא רוצה עונש, נכון יפה שלי?".
..."לא גבירתי", תעני בהיסוס, כשידי תפשוט אט-אט את חולצתך ותחשוף את הפיטמה...
(המשך יבוא, או שלא:) )
לפני 17 שנים. 23 באוגוסט 2006 בשעה 10:49
