סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

תשאירי לי מקום לחבק אותך

בחלום
לפני 5 שנים. 15 בינואר 2019 בשעה 9:13

כשהייתי בתיכון (לפני שנים. מי בכלל זוכרת שישבתי על התחת ולמדתי והייתי הכי חכמה בכיתה) (אני. זוכרת כאילו זה היה אתמול והלוואי שהכל היה פשוט כמו לשנן תאריכים לבגרות באזרחות) שיכללתי שיטה עם אפס אחוזי כישלון כדי להוכיח לכולם שאני יודעת. בסיום כל נושא שנלמד בכיתה, הייתי מרימה את האצבע בביישנות אופיינית ושואלת שאלה שמבהירה שאני שולטת מצויין בחומר המלמד, ובעיקר בזה שיילמד בשבוע הבא. המורים כבר היו מחכים לאצבע שלי, שהרימה להם להנחתה לשיעור הבא. אולי הייתי לקקנית מתועבת וכולם שנאו אותי, אבל לפחות הייתי טובה במשהו. במלא דברים. הפצצתי בביולוגיה וגמרא ואזרחות ומתמטיקה ובעיקר בספרות (אולי בעצם, בהכל. חוץ מספורט). ניגנתי שעות בכל יום והחיים שלי היו מסודרים בתוך הכאוס שלמדתי לאהוב. ארוחות ערב בשעות קבועות וקימה עצלה אל עבר שיעור תנ"ך. אהבתי להיות טובה בהכל, ובאמת הייתי טובה בהכל.

בשנה האחרונה אני עצלה מחשבתית ועייפה מלהצטיין. למה הכל לא עובד פשוט כל כך כמו בתיכון. איזו נוסטלגיה מטומטמת, סבלתי כמו גיהנום ברוב שנות לימודיי. אבל לפחות הייתי טובה במשהו. 

Xbani​(אחר) - המיצאות אינה שוקולד???
מסתכל בעיקר על עצמי בכתוב למעלה!!!
לפני 5 שנים
פסיכולו - הזכרונות האלה בעיקר אומרים שאפשר. שאולי היום את מבולבלת ואת חסרת אנרגיות. שיש לך המון רעש בחיים ואבל וגעגוע. שאת לא מוצאת את האנרגיה. אבל אפשר. רק מעבר לצעיף אחד שמסתיר מציאות אחרת - אפשר לקרוע את המעבר הזה ולמצוא מחדש את השלווה, את הנחישות העצמית ובעיקר את הלקקנות לאיזו אני מושלמת.
לפני 5 שנים
עכבר​(מתחלף){Yaara-g} - לא טוב ביום, בלי אנשים.
לפני 5 שנים
מקולקלת - בדיוק.
לפני 5 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י