לפני 4 שנים. 20 בספטמבר 2019 בשעה 9:38
תשוקתי מצליפה בי ללא רחם.
רעבה ומקרקרת כמו בטן שימים לא טעמה פת של לחם.
ברעבי אלייך, גבירתי, אני חסר אונים ואיני יכול להלחם.
כל שיש לי זה דמיוני הבריא וזכרוני בו מוקלטים רגעים של קסם בהם בהיתי בעינייך.
ועד שאשתטח עדי מרגלותייך, עד שכמו תינוק אינק משדייך, אני עושה לי עיתים וחושב עלייך .
נותן לדמיוני להדריך אותי עד שאני מוטל כהדום ואסיר תודה, לרגלייך.
רק כך אצליח לעמוד על רגלי מול העולם.
