שירה

השקט עולה מבפנים / כובש בטוהרו / את הכאב / את המבוכה

עדיין אונך זורם בורידיי / מספיג אותך אל כל תא / אל כל עצב / עצב שספג כאבי

למה לא אמרו שזה כואב כל כך / למה לא סיפרו שזה חודר / מסעיר / לא נותן מנוח..

כמו ספינה טרופה.. / שטה בין גלי רגשות סוערים / רגע צוללת אל מערבולת התובעת את כולי /
סוחפת נסחפת למצולות. / רגע אחר...

חשבתי הרבה…. / אני מבקשת להיות מושפלת על ידך…. / מבקשת להיות הכי למטה…הכי מושפלת.
תכאיב לי ותיקח אותי למקומות הכי / אפלים והכי נמוכים.

"לכי לאונן" / נכנסתי למיטה, התפשטתי לגמרי. / שכבתי על הגב פישקתי את רגלי וליטפתי… / משהו הפריע לי, לא יכולתי להתרכז / לא כך אני אמורה לאונן ולגמור / אמרת לי

קמה בבוקר בבוקר מכינה לי קפה.. / נזכרת בעיניי התכלת.. / מדליקה סיגריה ושומעת את קולך מתנגן. / מתחילה לאסוף משחקים, נעליים בגדים מפוזרים / וחושבת על הנשיקה שלך, על הלשון החודרת / ובועלת את פי בפראות.

The beauty disapears in to the night
The beauty is the beast, serv's it right

המגע האוהב מכשף, מרגיע
אשליית ה"בטוח" מעולם לא נראתה טוב כל כך
צמרמורת קלה מלטפת גם היא
עוצמת עיניים בשקט נפשי