מוציא אותה מהמכונית ומצווה עליה ללכת לכיוון העץ. היא מגיעה לעץ ונעמדת מולו, "תחבקי את העץ" אני אומר, היא מניחה את ידיה על העץ, כנראה שמהלחץ היא מפחדת לסרב, מעניין אם היא יודעת מה יקרה לה בדקות הקרובות.

אורז את התיק, נועל את המחשב. מזל שהתקבלתי למקום העבודה הזה לפני שנתיים, מהרהר בליבי. מעבר לקידום המקצועי המדהים שהיה לי פה, מצאתי אותה. כיף להיות איתה באותו החדר בזמן ישיבה, כיף להתווכח איתה בישיבות, כיף להיתקל בה במקרה במטבחון, כיף להצמיד אותה במקרה אל הקיר וקצת להשתעשע איתה, כיף להישאר בעבודה אחרי שכולם הולכים. היא בת 37, נשואה עם ילדים, והיא שלי כבר שנה.

הולך להיות משחק ממש טוב. חייבים לנצח. הפעם זה באמת חשוב ולא "רק ספורט" כמו שתמיד אומרים. אני יושב ונזכר בתמונה שהוא שלח לי. היא, השפחה שלו, נראית מצוין, בדיוק כפי שאני אוהב. שיער אדמוני, עיני שקד, ולחיים אדמדמות עם שתי גומות חן חמודות שמבצבצות לעיתים נדירות. התמונה מאד מחמיאה לה. היא נראית שייכת ולא שייכת, נוכחת אך משוטטת. רונן אולי בר מזל בדרך כלל, אבל בקרוב היא אצלי. התערבות זו התערבות, אני מזכיר לו.

האור מעומעם, אבל אני מבחין בסימנים על גופה. היא מסמיקה ומתחילה לספר לי בלחש על האדון, על ההשפלה, על הכאב, על הסיפוק. לפתע היא נשכבת למרגלותיי, ומבלי לומר מילה, תופסת ברגליי. אני נבוך בליבי, אובד עצות. מעולם לא פגשתי מישהי מהעולם הזה. אמנם תמיד פנטזתי, אבל מה פתאום זה קורה עכשיו?!