"אני הולכת לסרט, המפתח במקום הרגיל. אתה תחכה לי בבית, בתשע וחצי בדיוק, עירום באמצע הסלון, ועל השולחן יהיו ארבע כוסות ובקבוק דייאט-קולה קר, ברור?"
"ברור, הגבירה", עניתי ברצון.

השקט סביבי הטריף את דעתי. השעמום מחוסר המעש גבה את מחירו בפיהוקים נרחבים. הפעלתי את המחשב, התחברתי לרשת וכן, שוב אני ב"כלוב". היא היתה שם. "שלום המלכה", אמרתי בנימוס והתחלתי להרגיש את פרפרי בטני מעופפים להם בהתרגשות...

דנה היא החברה הכי טובה שלי. אנחנו משוחחים ארוכות במסנג'ר, בטלפון, נפגשים לשתות קפה יחד, ולעיתים, כשנחה עליה הרוח, אני עושה סידורים ותיקונים אצלה בדירה. היא מספרת לי על החבר שלה, אני מספר לה על כל מה שעובר לי בראש. כל הפנטזיות הכי אפלות שלי נפרשו בפניה...

אמצע הלילה, ואני נוסע על פי הוראותיה בתוך שבילי פרדסים. בכניסה לפרדס אני עוצר את מכוניתי ומשיל מעליי את בגדי היומיום. אני נותר בחזיה ובתחתונים נשיים ובביריות אדומות...

"אתה ממש חצוף, לבוא אליי הביתה ולהציץ לחברותיי." לחשתי שאני מצטער, שלא התכוונתי, שזה היה חזק ממני. "אנחנו נראה עד כמה תצטער, כלב. ועכשיו תתפשט ורד על ארבע..."