אחות. על מה את חושבת כשאת כורעת שם. על קצה המיטה שוכבת בעירום של חוה לאדם. ילדה. כולך דרוכה ממתינה בשניות הקטנות של השקט עוצרת את הנשימה אחת לאחת סופרת. אשה. במה את נזכרת כשרגלייך וידייך עקודות מחכה לשוט במנהרת- הכאב והעונג עד כלות. יקרה.

מתנופף, מתנפנף בפתח חנות, כמעט והתעופף לו היתה לו שהות. עיירה דרוזית רוחצת בשמש, וצעיף רב-גוונים תלוי שם מאמש. הוא שואל: רוצה? - אוהבת.. סביב צווארי גולל, ולעצמי חושבת: האם מחר, האם מחרתיים צעיף של צוואר- יכסה העיניים?