"הדיבורים שלי מחרמנים אותך?" "גררררר" אני נוהם בזמן שאני יונק את צווארה מאחור. היא יודעת שכן. היא מרגישה את גופי המתוח ואת איברי המזדקר לו מתחת לשמיכה. היא מתהפכת במהירות ומתיישבת עלי, מורידה חולצה, נותנת לי לקבור את פני בחום גופה, בשדיה, בריחה האהוב והמוכר. ואז זה מתחיל.

השעון צלצל כמו בכל יום - בדיוק בשבע. רק שאתמול בלילה הוצאנו את הפוך... והיא יצאה מהמיטה, ואני נשארתי עוד כמה דקות וקיוויתי שהיא תחזור, והתפנקתי עוד טיפה על הריח והחום והפנטזיה (טוב נו, קצת גירבצתי עם הזקפת בוקר) ואז קמתי גם אני, ובגדים, ולהוריד את הכלב, ולהלביש את הילדה ידה ידה