1. צורך לפעמים בא לי להקיא החוצה בחזרה את כל הכאב שאני מסוגלת להכיל בתוכי. לא רוצה שתהיה בי יותר היכולת לספוג ולספוג כל כך הרבה כאב והשפלה. אין שניה שזה לא קיים בי. הצורך הזה. הרעב. עוד עוד עוד. זה ממש משגע אותי. משהו לא בסדר בי?

יש מצבים של ספייס שבהם אני ממש מרחפת... בטח כולם מכירים את זה... אחרי כמה הצלפות או חבטות פשוט נותנים לכאב להיות חלק ממך ונסחפים איתו, אחרי כמה דקות כבר נמצאת לגמרי במקום אחר ושומעת אותו מדבר אליי שם ברקע אבל לא ממש קולטת, לא ממש שם. ויש פעמים..

בהתחלה, היו הרבה פעמים מצבים שממש נלחמתי. בו. בשנינו. בכל הסיטואציה הזאת שנוצרה שבה אני למטה. מן קושי עצום לקבל את הנטייה שלי, לקבל את זה שאני רוצה שישלוט בי, לאהוב את זה...

הרצון שלו לחקור אותי מא' ועד ת' די הרתיע אותי בהתחלה. 'הכל אני אדע עלייך. לא יהיה שום דבר שתסתירי ממני. שום מחסום ושום הגנה. את תעמדי מולי נקייה' לאט לאט התגלו עוד דברים. פה נרתעתי מזה ושם נרתעתי מזה והוא כאילו עמד עם סכין מנתחים מולי והמשיך לחפור בתוך הפצע המדמם.

איזה בוקר אחד, אני במקלחת רוכנת מעל הכיור ומצחצחת שיניים ותוך כדי פעולה מרגישה את היד שלו מושכת לי את הראש מהשיער. ככה כשאני עם הפה מלא במשחה והוא מכוון את הראש לכיור ואומר לי לירוק הכל. וגם אחרי שאני יורקת הפה עדיין מלא בקצף לבן כשחלקו נוזל על הסנטר.

יש רגעים שאני צריכה אותו הכי סאדיסט שאפשר. שישתמש בכל הכוח שלו. למרות שזה מפחיד. כי יש לו המון כוח בידיים. יותר משיהיה משפיל אני צריכה שיהיה סאדיסט.

לפני כמה זמן ביקשתי ממנו רשות לעשות פירסינג. הוא שאל איפה חשבתי לעשות אז עניתי לו שבלשון. הרבה זמן רציתי לעשות שם ותמיד פחדתי מזה. פחד נוראי ממחטים. תעשי גם באף הוא אמר לי. חשבתי בהתחלה שהוא מדבר על החיבור שבין הנחיריים – כאילו מה אני? חזיר?

'תנבחי' הוא אמר לי ואני שתקתי. ובמשך שעה שלמה הוא רק דרש שאנבח. חזק. מבפנים. ואני לא הצלחתי להוציא את הקול הזה מתוכי. הפה נפתח אבל שום קול לא יוצא ממני. 'תנבחי' הוא המשיך לדרוש ואני על ארבע ליד הקערה שלי עם הקולר והרצועה – לא מסוגלת לנבוח. אחרי שעה הוא כיסה לי את העיניים.