הוא התעורר שטוף זיעה והתרומם לישיבה על מיטתו מקומטת הסדינים. רעד בלתי נשלט פשט בגופו, בעוד ליבו פועם בקצב מטורף ונשימותיו קצרות ומהירות. מבלי משים, אחז הוא בשולי השמיכה באגרוף קמוץ, כמנסה להסתגל מחדש למציאות המוחשית האופפת אותו מכל כיוון.

אישה נפלאה שכמותך, אני עומד פעור פה, מנסה להלל, לשבח, לפאר ולרומם את שמך, אולם פשוט איני מסוגל למצוא מילים מתאימות דיין על מנת להביע את רגשותיי.

עייפתי. קשתה עליי הדרך. עם כל צעד דואבים שריריי שולחים זרמים של דקירות במורד גופי. האוכל לסור אצל נווה המדבר שלך? ליפול לרגלייך מותש, לגמוע ממעיין המרפא שלך ולהינפש?

בעודי יושב כאן עכשיו ורועד, אני חושב על התכונה המופלאה שלך, להגביר באופן כה טבעי אלפי מונים, כל תחושה שאני חש.