כולנו מכירים את הסנריו שבו סאבית נפגשת לראשונה עם "שולט" והבחור כבר בפגישה הראשונה (לפעמים עוד לפני כן בנט) שואל אותה בשיא הנונשלנטיות:

יום חורפי מוצף שמש גבי שעון על עץ עב גזע וזקן אצבעות רגליי עמוק בדשא הקריר עיניי נישאות מעלה לתוך סבך ראשו המפואר של העץ נושמת לקרבי את ריחו המשכר רואה את החיים הזורמים בערוצי ענפיו והפועמים בעליו הבשרניים שומעת את הציפורים המקננות על זרועותיו ומרגישה את הדופק שלו בגבי שכמו נשאב

שרשור חדש מה יש לא מגיע להם ? הגעתי עם פופיטיר השנון באיחור אופנתי של שעתיים (לא באשמתי לקח לו שעה לפדר את אפו)